«

»

פרק 12 – לא סיפורי פיות. על אגדות חז"ל.

מהי 'אגדה'? מה בין אגדות חז"ל לאגדות האחים גרים? בשביל מה בכלל צריך אגדה?  איך התיחסו הגאונים לאגדה? ואיך התיחס אליהן הרמב"ם? מה משמעות האגדות המוזרות שסיפר רבה בר בר חנה? למה ביאליק התכוון כשאמר ש'האגדה היא היתוכה של ההלכה'? האם אפשר ללמוד הלכה מאגדה? מה יכולה האקדמיה לתרום לעולם הישיבות בתחום לימוד האגדה? בפרק נשמע ראיון עם ד"ר שמואל פאוסט, חוקר ספרות חז"ל ומחבר הספר 'אגדתא'.

. . … . . . . . . . . . . . . . . . . . . 

לשמיעת הפרק:

הפרק מאוחסן באתר הפודקאסטים הישראלי iCast

 ↓ הורדה למחשב ↓ 

(משתמשי 'Internet Explorer' – מקש ימני + שמירה בשם)

ShaiCharka

אגדת הדג שהתחפש לאי מאוירת בידי שי צ'רקה. התפרסם בסדרת קומיקס על אגדות רבה בר בר חנה בעיתון 'אותיות'. (תודה לשי צ'רקה על רשות השימוש!) 

לטקסט הפרק גללו למטה.

 

מקורות ומקורות להרחבה:

יונה פרנקל, 'מדרש ואגדה', האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1993.

יונה פרנקל, 'דרכי האגדה והמדרש', מודן, 1996.

רמב"ם, הקדמה לפרק 'חלק'.

חיים נחמן ביאליק, 'הלכה ואגדה', 1917.

חיים נחמן ביאליק; יהושֻע חנא רַבְֿניצקי, 'ספר האגדה'.

הרב עדין שטנייזלץ, 'התלמוד לכל', הוצאת עידנים (בשיתוף עם ידיעות אחרונות), 1977.

אנציקלופדיה תלמודית, הערך 'אגדה'.

האנציקלופדיה העברית, הערך 'אגדה'.

ד"ר יהושע הורוביץ, 'יחס הגאונים לאגדה', מחניים, רבעון למחקר להגות ולתרבות יהודית (עמ' 122-129), סיוון תשנ"ד.

יהושפט נבו, 'היחס לאגדה בספרות הגאונים לעומת יחסם של חכמי ספרד בימי הביניים', שנתון "שאנן" (כרך י"ג), תשס"ח.

משה רזיאל, 'אין למדין מן ההגדות', המכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן.

אברהם קורמן, 'האגדה ומהותה', תל אביב, תשס"א.

שמואל פאוסט, 'אגדתא – סיפורי הדרמה התלמודית', הוצאת דביר, תשע"א.

———————

פסקול:

 'ניגון ריקוד', להקת 'הלב והמעיין' מתוך האלבום 'שירה חדשה'

רבקה זוהר, 'רבי עקיבא'.

`Fairy Tale` by VGEvery

Freesound.org – "bull 4 (C).wav" by confusion_music

Freesound.org – "Splash.wav" by Kayyy

‘waves-and-wind’ by soundmary

Fireplace Sounds | Effects | Sound Bites | Sound Clips from SoundBible.com

Freesound.org – "River" by viznoman

Freesound.org – "_Stream 4 at Krka falls.wav" by Satoration

Cute Baby Goat Surprised by Fly…Sneeze Attack! By Tim Miller

Freesound.org – "Lumimyrsky, lumi pöllyää, kahisee tuulessa / Snowstorm, snow

———————

טקסט הפרק המלא:

פרק מספר 12, י' בניסן תשע"ה.
לא סיפורי פיות. על אגדות חז"ל.

 

אז ככה, הפרק הזה בכלל לא היה אמור להיות. תכננתי לקראת ראש חודש ניסן פרק בנושא הלוח העברי ועיבור השנה. עבדתי עליו שבועיים וחצי, ואז הבנתי בהצתה מאחרת – שזה פשוט לא נושא בשביל פודקאסט. כדי להבין את הנושא הזה באמת, חייבים להבין את תנועות כדור הארץ, השמש והירח. כדי להבין את זה, חייבים לראות את זה בעיניים – בתמונות ובסרטונים. אז פניתי למחלקת הוידאו והאנימציה של התוכנית, דיווחו לי שאין לנו מחלקת וידאו ואנימציה, גיליתי שאין לנו אפילו מחלקת, גנזתי את הפרק, מצאתי את עצמי שבוע וקצת לפני הדד-ליין בלי כלום ביד, במקביל לקיתי בהפרעת בחירות דו-שנתית: חרדה, רדיפת סקרים אובססיבית, חישוב גושים כפייתי, שיבוש הדעת, עד כאן שלב התירוצים למה הפרק התעכב, מוזיקת פתיחה, ומתחילים.

פתיחה

שלום. ברוכים הבאים לתכנית 'הסיפור שלנו'. למי שמאזין לתכנית בפעם הראשונה נספר ש'הסיפור שלנו' עוסקת בנושאי יהדות. אנחנו ניגע בעזרת ה' בתחומים מגוונים – סוגיות הלכתיות, אישים חשובים, הגות, היסטוריה יהודית ועוד. בכל פרק – נושא חדש. לי קוראים איתמר.
הפרק הנוכחי עוסק באגדות חז"ל. במהלך הפרק אנחנו נשמע ראיון עם ד"ר שמואל פאוסט, חוקר ספרות חז"ל ומחבר הספר 'אגדתא'.
נתחיל.

לא סיפורי פיות.

כשאנחנו אומרים היום 'אגדה' אנחנו מתכוונים ל- 'Fairy tale': סיפור דמיוני, בדיה, מעשיה עממית; כמו האגדה על סינדרלה והפיה הטובה וכמו אגדות האחים גרים. זאת לא הכוונה כאשר מדובר באגדה מאגדות חז"ל. אז מהן אגדות חז"ל?
דבר ראשון, לפני שנשתעמם כאן עם הגדרות, פשוט נקרא ביחד אגדה. סתם, בלי הסברים וניתוחים.
חיפשתי ומצאתי אגדה קצרה ונחמדה בספר האגדה. ספר האגדה הוא לקט של אגדות מתוך ספרות חז"ל. הוא לוקט ונערך בידי הסופר והמשורר חיים נחמן ביאליק ובידי יהושֻע חנא רַבְֿניצקי. ביאליק ורַבְֿניצקי סידרו את האגדות לפי סוגים ונושאים, ההדירו אותן, ותירגמו את האגדות במקום הצורך מארמית לעברית. הנה האגדה:
'מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום, ובאו לשם שני עניים להתפרנס; והיו בידם סאתים שעורים והפקידו אצלו – ושכחו אותן, והלכו להם. והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ושנה, וקוצרן, וכונסן, ועושה אותן גורן. אחר שבע שנים באו העניים ותבעו שעוריהם. הכירם רבי פנחס בן יאיר. אמר להם: הביאו גמלים וחמורים, ובואו וטלו אוצרותיכם'[1].
סוף ציטוט, סוף שעת סיפור. אנחנו עוברים לשלב ההגדרות.

הגדה, אגדתא, אגדה.

הגדרה לשונית קצרה: התרגום לארמית של המילה העברית 'הגדה' (עם האות ה') הוא 'אגדתא'. ככל הנראה, בהשפעת הארמית, המילה העברית 'הגדה' הפכה ל'אגדה' עם האות א'. ל'אגדה' ול'הגדה' יש את אותה משמעות, הן נגזרות מהפועל 'להגיד'. הצורה 'אגדה' עם א' השתרשה יותר, ולכן נשתמש בה.
אז מה זאת אגדה או הגדה? דבר ראשון, חשוב לא להתבלבל עם ה'הגדה' של פסח – זה סיפור אחר. כדי להבין מהן אגדות חז"ל, צריך להקדים מבוא קצר.

תורה שבכתב, תורה שבעל-פה.

תורת ישראל, 'התורה', היא רחבה מאוד. החלוקה הבסיסית של התורה היא לשני חלקים: תורה שבכתב, ותורה שבעל פה.

תורה שבכתב.

התורה שבכתב כוללת בעיקרה את חמשת חומשי התורה, ובצדם את יתר ספרי המקרא. ה'מקרא' הוא שם כולל לספרי התנ"ך בלשון חז"ל. התורה שבכתב נמסרה מדור לדור בכתב, וזהו מקור השם שלה – 'תורה שבכתב'.

תורה שבעל-פה.

החלק השני של התורה הוא התורה שבעל-פה. 'בעל-פה', כי בניגוד לתורה שבכתב, התורה שבעל-פה לא הועלתה על הכתב. במשך דורות רבים היא נלמדה ושוננה בעל-פה, ונמסרה בעל-פה: תלמיד מפי רבו, דור אחרי דור. התורה שבעל-פה נוצרה בעיקרה בתקופת התנאים והאמוראים: בערך משנת 200 לפני הספירה עד לשנת 500 לספירה. התקופה הזאת נקראת גם תקופת חז"ל (חז"ל הן ראשי תיבות של 'חכמינו זיכרונם לברכה'). בסופו של דבר גם התורה שבעל-פה הועלתה על הכתב, אבל השם, 'תורה שבעל-פה', נשאר.

ההלכה.

מה כוללת התורה שבעל-פה? החיבורים המרכזיים של התורה שבעל-פה הם המשנה והתלמוד. המשנה והתלמוד מוקדשים ברובם לדיון בהלכה. ההלכה עוסקת באורח החיים המעשי המחייב את שומרי התורה. הלכות שבת, הלכות כשרות, הלכות מקח-וממכר, דיני נזיקין, דיני נישואין, דיני גירושין, בקיצור – חוק ומשפט.
עיקרי המצוות שעם ישראל הצטווה עליהם מופיעים בתורה שבכתב, אבל פרטי ההלכות – מופיעים בתורה שבעל-פה. לדוגמה, התורה מצווה במספר מקומות לשבות ממלאכה בשבת: 'שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ – לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה…'[2]. עם זאת, התורה שבכתב לא מפרטת את כל המלאכות האסורות בשבת. פירוט המלאכות האסורות בשבת מופיע בתורה שבעל-פה.
פרטי ההלכות שבתורה שבעל-פה מגיעים ממספר מקורות: חלקם נלמד באמצעות 'מדרש הלכה', כלומר עיון בפסוקים שבתורה שבכתב לצורך הסקת מסקנות הלכתיות. חלק אחר מפרטי ההלכות ידוע בזכות מסורות שעברו בעל-פה מדור לדור. חלק אחר מההלכות הם גזירות ותקנות שקבעו חכמים, נוסף על מה שציוותה התורה שבכתב.
ההלכה, שמכתיבה את הפן הנורמטיבי של החיים היהודיים, תופסת את חלק הארי של התורה שבעל-פה. אבל – לא את כולה. התורה שבעל-פה מכילה גם חלקים אחרים. עד כאן המבוא הקצר. עכשיו, נוכל להגדיר מהי 'אגדה'.

אגדה.

אני קורא מתוך הערך 'אגדה' שבאנציקלופדיה העברית: 'רגילים להגדיר את האגדה על דרך השלילה, כאותו החלק מתורה שבעל-פה – שאינו הלכה'. סוף ציטוט.
כלומר, כל החומר בתורה שבעל-פה שהוא לא הלכה – הוא אגדה. ההגדרה הזאת היא קצת בעייתית ומעורפלת. קשה להגדיר מהי 'אגדה'. הסיבה לכך נובעת מהאופי המיוחד של התורה שבעל-פה, ובעיקר של התלמוד. אני קורא מתוך ספרו של הרב עדין שטיינזלץ 'התלמוד לכל'[3]:
'התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל […], בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מעשית, של היסטוריה ומדע, של סיפורי מעשיות והומור.'
סוף ציטוט.
המשנה והתלמוד הם לא רק קבצי הלכות וחוקים. המשנה, התלמוד, ויתר ספרות חז"ל, מהווים מעין פרוטוקול של שיחתם ויצירתם של חכמי ישראל מתקופת חז"ל, שכמו שאמרנו – נמשכה מאות שנים. עכשיו אנחנו יכולים להבין מדוע ה'אגדה' נקראת 'אגדה'. מדובר באוסף של היגדים של חכמים שנאמרו בנושאים שונים, ובהזדמנויות שונות.

סוגות של אגדות.

אנחנו נקרא כעת קטע נוסף, ארוך יחסית, מתוך ספרו של הרב שטיינזלץ, 'התלמוד לכל'. הקטע סוקר ביתר פירוט את הסוגים השונים של האגדות:
'חלק אחד מן האגדה שייך לתחום מדרש האגדה, לאמור: חלק זה עוסק בפירושיהם של פסוקים מן המקרא, אותם פסוקים שאין להוציא מהם מסקנה הלכתית מוגדרת. תחום אחר של אגדה הוא מאמרות של חוכמה ומוסר בנושאים שונים. […] עוד מוצאים באגדה התלמודית סיפורים על אישים שונים. […] נוסף לאלה מוצאים אנו חומר אגדי בנושאים עקרוניים שונים, לגבי בעיות תיאולוגיות ודתיות, […] כמו ביחסים בין אדם לה', בביאת המשיח, וכיוצא באלה. כמו כן מצויה באגדה מקצת מן הסיפורת העממית היהודית של אותם דורות: משלים, אמרי חכמה, ופתגמים מקובלים על העם. ולפי שחכמי התלמוד עסקו כמעט בכל בעיה, מצוי בתלמוד חומר כלשהו לכל עניין כמעט – סיפורי מסע, שאלות פילולוגיות, עצות מסחריות, רפואות וסגולות, היסטוריה, ועוד ועוד.'
סוף ציטוט.
כפי שעולה מהקטע, יש הרבה סוגות (ז'אנרים) של אגדות. אנחנו נביא כעת כמה דוגמאות של אגדות מסוגות מרכזיות בספרות האגדה.

מעשי חכמים.

באחת הסוגות של ספרות האגדה כבר פגשנו בתחילת הפרק. הסיפור על רבי פנחס בן יאיר שקראנו, הוא דוגמה לאגדה מסוגה שנקראת 'מעשי חכמים' – סיפורים על חייהם ופועלם של חכמים. אנחנו נשמע עוד על הז'אנר הזה בהמשך, בראיון עם שמואל פאוסט.

'סיפור האגדה המרחיב את הסיפור המקראי'.

אגדות רבות משתייכות לסוגה שנקראת 'סיפור האגדה המרחיב את הסיפור המקראי'. חז"ל עסקו הרבה בסיפורי המקרא (התנ"ך). מדרשי האגדה על סיפורי המקרא באים למלא 'חורים' שקיימים בעלילת הסיפור המקראי, או להוסיף מעבר למסופר במקרא.

למה אברהם?

לדוגמה, הסיפור על אברהם אבינו בספר בראשית מתחיל מהאמצע, ללא כל רקע מקדים. התורה מספרת על הולדתו של אברהם אבינו בשם 'אברם' לתרח אביו, ומיד לאחר מכן קופצת לתיאור חייו הבוגרים של אברם, שכבר נשוי לשרי. התורה מספרת על הצו שאברם קיבל מה' – 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך', אבל – מה קרה קודם? מה עבר על אברם בילדותו ובהתבגרותו? למה ה' מצווה דווקא על אברם 'לך לך'? למה הוא בוחר דווקא בו ומבטיח לו 'ואעשך לגוי גדול ואברכך' כפי שמתארים הפסוקים?
התורה לא מספרת. אבל אגדות חז"ל – משלימות את התמונה. חז"ל מספרים לנו על אברם הילד שגדל בבית של עובדי אלילים. הן מספרות לנו שלתרח, אביו של אברם, הייתה חנות למכירת פסלים לעבודה זרה. אברם הצעיר והפיקח עמד על ההבל שבעבודה זרה, וקם ושבר את כל הפסלים. האגדה מספרת עוד – על התוודעותו של אברם לה', על הניסיון  של נמרוד, השליט באור כשדים,  להרוג את אברם בשל אמונתו בה', ועוד ועוד[4].

מקרא או אגדה?

אגדות חז"ל מתמזגות לתוך סיפורי המקרא. תופעה מוכרת היא שילדים ואפילו מבוגרים שגדלו על סיפורי המקרא ואגדות חז"ל, לא תמיד יודעים להבחין ביניהם. למשל: את מי שלח אברהם כדי למצוא אישה לבנו יצחק? אם עניתם 'אליעזר', פתחו את התורה בפרשת 'חיי שרה', ותגלו ששמו של אליעזר כלל לא מופיע שם. בתורה כתוב רק שאברהם שלח את 'עבדו זקן ביתו'. חז"ל הם שמספרים שאותו עבד היה אליעזר, שמוזכר במקום אחר.

תפקיד סיפור האגדה המרחיב.

'סיפור האגדה המרחיב את הסיפור המקראי' הוא נושא רחב. באמצעות מדרש האגדה חז"ל מעצבים את דמותם של גיבורי המקרא, יוצרים קישורים והקבלות בין סיפורים ודמויות תנכיות שונות, מחדדים מסרים שעולים מתוך סיפורי המקרא, וחושפים מסרים חבויים בתוכם. יש כאן הרבה מה להרחיב, אבל אנחנו מתקדמים הלאה.

דברי חכמה ומוסר.

ז'אנר אגדה מרכזי נוסף הוא דברי חכמה ומוסר. הקובץ המפורסם ביותר של דברי אגדה מהסוג הזה הוא מסכת אבות שבמשנה. מסכת אבות כוללת עצות והדרכות של חכמים שונים בענייני הנהגות ומידות טובות. הנה דוגמה למשנה ממסכת אבות[5]:
'שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם: חכם – אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חבירו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר: 'לא שמעתי', ומודה על האמת. וחלופיהן – בגולם'.

פתגמים ממסכת אבות.

מסכת אבות כוללת גם אמרות חכמה קצרות ומנוסחות היטב שהפכו לפתגמים שגורים בפי העם, למשל: 'סיג לחכמה – שתיקה', 'לא הבישן למד, ולא הקפדן מלמד', 'אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו', ו-'אם אין אני לי – מי לי'.

אגדות בדיוניות.

בתחילת הפרק הכרזנו שאגדות חז"ל הן אינן `Fairy tales`, כלומר אינן סיפורי-בדים. אבל למען האמת, בספרות חז"ל ניתן למצוא שפע של סיפורים דמיוניים ומופרכים. דוגמה מפורסמת לאגדות מהסוג הזה היא 'אגדות רבה בר בר חנה'.

'אגדות רבה בר בר חנה'.

'אגדות רבה בר בר חנה' הן המקבילה היהודית ל'עלילות הברון מינכהאוזן'. רבה בר בר חנה, אמורא בבלי שחי במאה ה-3, נהג לספר סיפורי גוזמאות. לדוגמה: רבה בר בר חנה סיפר שכאשר היו מקטירים קטורת בבית המקדש בירושלים, העיזים שביריחו, מרחק של יותר מ-35 קילומטרים משם, היו מתעטשות מריח הקטורת[6].

הראם שעצר את הירדן.

אל סיפור העיזים המתעטשות אפשר להתייחס כאל סתם גוזמא מבדחת, אבל מה תאמרו על הסיפור הבא: רבה בר בר חנה סיפר שפעם אחת הוא ראה את הראם – מפלצת מיתולוגית ענקית בעלת קרניים. לדבריו, הוא ראה את הראם ביום שבו הוא נולד, וכבר אז גודלו היה כגודלו של הר תבור. רבה בר בר חנה מוסיף ומספר שהראם הטיל בחינניות את גלליו לתוך מימי נהר הירדן, ושהגללים יצרו סכר שעצר את זרימת הירדן[7].

הדג שהתחפש לאי.

הנה עוד סיפור של רבה בר בר חנה, הפעם נביא אותו בצמוד למקור בתרגום חופשי שלי מארמית:
'פעם אחת היינו מפליגים בספינה, וראינו דג גדול שגבו היה מכוסה בחול ובצמחיה. היינו סבורים שאותו דג הוא אי, ועל כן עלינו על גבו, הבערנו מדורה, והתחלנו לבשל ולאפות. כאשר חום המדורה צרב את גבו של הדג – הדג התהפך. ואם לא הייתה ספינתנו קרובה – היינו טובעים.'
סוף סיפור.

להאמין או לא להאמין?

איך צריך להתייחס לסיפורים האלה? צריך להאמין להם?
הרמב"ם, רבי משה בן מימון, כותב בפירושו למשנה על היחס הנכון לדעתו לאגדות מהז'אנר הבדיוני. הרמב"ם שולל שתי גישות ביחס לאגדות חז"ל שהיו נפוצות בימיו, וצריך לומר – גם בימינו. לפי הגישה הראשונה יש להבין את כל דברי חז"ל כפשוטם, ולקבל אותם באמונה תמימה. בכלל זה יש לקבל כפשוטם את אותם תיאורים באגדות חז"ל שהם מן הדברים 'הנמנעים', כלומר התיאורים שאינם מתקבלים על הדעת. הרמב"ם כותב בחריפות נגד הגישה הזו[8]:
'וזו הכת עניי הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם, לפי שהם מכבדין ומנשאין החכמים כפי דעתם, ו[באמת[9]] הם משפילים אותם בתכלית השפלות, והם אינם מבינין זה. וחי השם יתברך כי הכת הזה מאבדים הדרת התורה, ומאפילים זהרה, ומשימים תורת ה' בהיפך המכוון בה.'
לפי הרמב"ם, אלו שמקבלים את אגדות חז"ל כפשוטן הם 'סכלים', טיפשים.
הרמב"ם יוצא בתקיפות גם כנגד הגישה השניה לאגדות חז"ל: אלו שמבינים את דברי חז"ל כפשוטם, ומתוך כך מזלזלים ומלעיגים על דברי חכמים.

דעת הרמב"ם.

לאחר שהרמב"ם שולל את שתי הגישות הראשונות, הוא מבאר מהי דרך ההתייחסות הנכונה לאגדות חז"ל:
'כי הם [כלומר החכמים] אינם מדברים הִתולים. […] שדבריהם יש לו נגלה ונסתר. וכי הם, בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים – דברו בהם בדרך חידה ומשל.'
כלומר, אין להבין את אגדות חז"ל שאינן מתקבלות על הדעת כפשוטן, אלא יש להבין אותן כמשלים. לפי הרמב"ם האגדות צופנות בתוכן רעיונות ומסרים עמוקים, אשר מובעים באופן אליגורי. כדוגמה לכך, נביא פרשנות אליגורית לאגדה על הדג שהתחפש לאי שקראנו קודם, שמבוססת על הפירוש שבחיבור 'חידושי אגדות' על אגדות התלמוד הבבלי. 'חידושי אגדות' נכתב על ידי המהרש"א, רבי שמואל אליעזר הלוי אֵיְידֵלְס, שחי במאות ה-16 וה-17.

הפלגה נמשלה לגלות.

אגדת הדג שהתחפש לאי היא משל לקורות עם ישראל בגלות. ההפלגה בים משולה לגלות מהמולדת, לשהייה מחוץ למקום מבטחים, במקום רעוע ולא קבוע. עם ישראל מגיע למקום ישוב ומבקש להשתקע שם: לבנות בתים, לזרוע שדות, לבשל ולאפות. אבל ההשתקעות בארץ זרה, וההתערות בין הגויים – עתידה להיכשל. התבססות היהודים במקום הישוב בנכר תהיה רעה בעיני הגויים מסביבם, כמו קוץ ברגל, כמו כוויה בגב. לבסוף, הגויים יקומו ויסלקו את היהודים מתוכם. היבשה הבטוחה והיציבה תתגלה כדג ענק, שמנער מעליו את יושביו בבת אחת.

בשביל מה צריך אגדה?

כפי שאמרנו, התורה שבעל-פה כוללת הלכה ואגדה. המטרה בלימוד ההלכה היא ברורה, אבל לימוד אגדה טעון הסבר: בשביל מה בעצם צריך ללמוד אגדה?
חז"ל אמרו:
'רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם? – למוד הגדה. שמתוך כך, אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, ומדבק בדרכיו'[10].
כדאי לשים לב, שבעניין השילוב בין הלכה ואגדה, התורה שבעל-פה מחקה וממשיכה את התורה שבכתב. בתנ"ך, ניתן למצוא בצד מצוות ואיסורים – חלקים סיפוריים והיסטוריים, פרקי נבואה ותוכחה, שירה, תפילה ועוד.
כדי להגיע לתכלית שבחיי תורה ומצוות, דבקות בה' ובדרכיו, לא די בהלכה. האגדה מהווה את התשתית הרעיונית להלכה, ומשלימה אותה. ביאליק הביע את העניין במילים האלה:
'ההלכה והאגדה אינן באמת […] אלא שתים שהן אחת, שני פנים של בריה אחת. היחס שבין זו לזו הוא כיחס שבין המלה למחשבה ולהרגשה, או כיחס שבין המעשה והצורה המוחשית ובין המלה. ההלכה היא גיבושה, תמציתה האחרונה והמוכרחת של האגדה; האגדה היא היתוכה של ההלכה.'
כדי להבין טוב יותר את תפקידה של האגדה ביקשתי משמואל פאוסט להתראיין לתכנית. ד"ר שמואל פאוסט הוא חוקר ספרות חז"ל, ראש התכנית לתואר שני באגדה והוראתה במכללת אפרתה בירושלים, עורך במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', ומחבר הספר 'אגדתא'. לשמחתי, שמואל הסכים להתראיין לתכנית.

———————

 [דקה 19:53 – קטע ראיון, למה ללמוד אגדה?]

———————

ביקשתי משמואל שילמד אותנו במהלך הראיון אגדה כלשהי, כדי שנוכל לראות דוגמה מוחשית לדרך שבה הוא מחלץ את הרעיונות והמסרים שמקופלים בתוך אגדות חז"ל.

———————

[קטע ראיון, האגדה על תחילתו של הלל הזקן].

———————

הנה האגדה על הלל:
'אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק [כלומר, במטבע בעל ערך מועט].
חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְחֶצְיוֹ – לְפַרְנָסָתוֹ וּלְפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ.
פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא [הלל] לְהִשְׂתַּכֵּר – וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכָּנֵס;
עָלָה [הלל] וְנִתְלָה וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרֻבָּה [של בית המדרש], כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי [רבותיו] שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם.
כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן:
'אַבְטַלְיוֹן אָחִי, בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר – וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם מְעֻנָּן הוּא?'
הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶם, וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה.
עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו [על הלל] רוּם שְׁלֹש אַמּוֹת שֶׁלֶג.
פְּרָקוּהוּ, וְהִרְחִיצוּהוּ, וְסָכוּהוּ, וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה.'
זאת הייתה האגדה. עכשיו, בואו נראה מה שמואל עושה איתה.

———————

[דקה 24:55 – קטע ראיון, ניתוח האגדה על הלל].

———————

אנחנו יוצאים כעת לאתנחתא מוזיקלית. השיר שנשמע מספר את האגדה המפורסמת על סיפור אהבתם ונישואיהם של רבי עקיבא ורחל, ביתו של העשיר בן כלבא שבוע. רבי עקיבא היה רועה צאן פשוט עד לגיל 40, אבל הפך לגדול הדור בזכות רחל אשתו.
[פסקול: 'רבי עקיבא', רבקה זוהר].

———————

האגדה – תשתית להלכה.

כפי שאמרנו, האגדה וההלכה משלימות זו את זו. באגדה בא לידי ביטוי הפן העמוק שבתורה ובמסורת היהודית. האגדה היא מבע של אוסף רעיונות וערכים שמהם יונקת ההלכה.
כל מערכת חוק היא למעשה גיבוש של ערכים ועקרונות לכלל הלכות פסוקות. המשטר במדינות דמוקרטיות מושתת על התפיסה שלפיה כל בני האדם שווים וזכאים לחירות. לתפיסה הזו קיימים שלל נגזרות חוקיות: חופש הביטוי, חופש התנועה, איסור על אפליה בין אדם לאדם, הזכות לבחור ולהיבחר, וכן הלאה.
אותו עיקרון קיים בהלכה היהודית. לדוגמה, אחד הרעיונות שעומדים בבסיסה של חובת השביתה ממלאכה בשבת הוא רעיון חברתי: הענקת יום מנוחה לעובדים. זה כתוב במפורש בתורה:
'שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת – לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.'[11]

אגדה במשנה.

ננסה להצביע על דוגמא קונקרטית נוספת שבה אגדה מתגבשת להלכה. קיימות משניות שמשולבים בהן דברי אגדה שמעניקים טעם להלכה שבמשנה.
המשנה במסכת סוכה דנה במצב שבו יורדים גשמים בזמן החג. למרות שבסוכות יש מצווה לשבת בסוכה, ההלכה קובעת שכאשר הגשם רציני מספיק, צריכים להתפנות אל תוך הבית.
המשנה מנמקת את ההלכה: 'משל למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו'[12]. כלומר, הגשמים הם סימן שה' איננו חפץ בישיבה בסוכה. במצב שכזה, עם ישראל משול לעבד שבא למזוג כוס לאדונו, והאדון שפך לו דלי מים על הראש. זה יותר מרמז דק, שנוכחות העבד איננה רצויה.

אגדה בתלמוד.

בתלמוד ניתן לראות באופן בולט שילוב של אגדה והלכה. בצד הסוגיות ההלכתיות בתלמוד, ואפילו באמצע הסוגיות ההלכתיות – מופיעים קטעי אגדה. קטעי האגדה השזורים בסוגיות משלימים את הדיון בנושאים שנידונים בקטעים ההלכתיים: לפעמים האגדה מביעה הסתייגות מהמסקנה ההלכתית, לפעמים היא מחדדת או מקצינה מסר שעולה מתוך הסוגיה, לפעמים שמה על השולחן נושא שקשור בעקיפין לסוגיה, ועוד.
בגלל המורכבות הגדולה שבהדגמת העניין, החלטתי לוותר על דוגמה מפורטת לכך. במקום זאת, אתן דוגמה כללית יותר: אגדות החורבן, שעוסקות בחורבן בית המקדש, מופיעות במסכת גיטין מהתלמוד, שעוסקת בדיני גירושין. לא קשה לנחש את הסיבה לכך: חורבן בית המקדש היה מעין גירושין בין כנסת ישראל לקב"ה.
אגב, בפרק מספר 4 של התכנית עסקנו בהרחבה באחת מאגדות החורבן: האגדה על יציאתו של רבן יוחנן בן זכאי מירושלים בזמן המצור.

לימוד הלכה מאגדה.

מהקשר ההדוק שבין הלכה לאגדה עולה שאלה מתבקשת: האם אפשר להסיק מהאגדות מסקנות להלכה? או אולי צריך לשאול אחרת: האם לאגדות חז"ל יש מעמד מחייב בפסיקת ההלכה?

שלוש השבועות.

ניקח כמקרה בוחן אגדה שעמדה במוקד פולמוס היסטורי. במסכת כתובות מופיעה האגדה המפורסמת על שלוש השבועות[13]. לפי האגדה, עם יציאתם של בני ישראל לגלות, הם הושבעו שלא למרוד באומות העולם, ושלא לעלות בחומה – כלומר שלא לעלות לארץ ישראל בקבוצה גדולה ומאורגנת. מהצד השני, אומות העולם הושבעו שלא לשעבד את ישראל יותר מדי.
האם לאגדה על שלוש השבועות יש תוקף מחייב? במידה שכן, הרי שהמפעל הציוני כולו הוא לכאורה אסור על פי ההלכה. כפי שניתן לנחש, זאת בדיוק הייתה טענתם של היהודים שהתנגדו למפעל הציוני מטעמים דתיים. כפי שניתן לנחש, אלו שתמכו במפעל הציוני, ערערו על הנחת היסוד שלאגדה יש תוקף מחייב. מי צודק?

הגאונים.

'גאונים' הוא שמם של ראשי ישיבות בבל בתקופה שלאחר חתימת התלמוד. תקופת הגאונים, בתיחום לא מדויק, נמשכה בין שנת 600 לשנת 1000. המדיניות שהגאונים אימצו ביחס למעמדן ההלכתי של אגדות חז"ל היא: 'אין סומכין על דברי אגדה'[14]. הכוונה היא שהאגדות אינן מהוות סמכות הלכתית מחייבת.

אין סומכין על דברי אגדה.

בשם רב שרירא גאון מוסרים את הדברים הבאים[15]: 'הני מילי דנפקי מפסוקי ומקרי מדרש ואגדה – אומדנא נינהו' כלומר: דברי האגדה – הם בסך הכול השערות. 'ויש מהן שהוא כך […] והרבה יש – שאינו כן'. כלומר – יש דברי אגדה נכונים, ויש הרבה אגדות – לא נכונות. '…ולכן אין סומכין על דברי אגדה, והנכון מהם מה שמתחזק מן השכל ומן המקרא מדבריהם' כלומר – אין לקבל באופן אוטומטי את מה שכתוב באגדות. כל אגדה צריך לבדוק על פי השכל ועל פי מה שעולה מן המקרא. אם דברי האגדה לא מתקבלים על הדעת – אפשר להתעלם מהם.

סולת ופסולת.

צריך לומר שדחית האגדה כמקור הלכתי בידי הגאונים צמחה על בסיס רקע רחב יותר. חלק ניכר מהגאונים התייחסו בביטול אל האגדה בכלל. בדבריו של הגאון רב שמואל בן חפני נמצאת התבטאות קיצונית, שמביעה זלזול של ממש באגדה. אני מצטט:
'אכן אנחנו סללנו דרכים אחרות לכתוב הלכות ושמועות, ואלה הם [כלומר ההלכות] הסולת, ודברי הגדות – פסולת'.

האגדה בעולם הישיבות.

היחס המבטל כלפי האגדה ניכר גם בעולם הישיבות. כפי שאמרנו קודם, האגדה משולבת כחלק בלתי נפרד מהסוגיות ההלכתיות בתלמוד. בישיבות התרגלו ללמוד רק את החלק ההלכתי של הסוגיות, ועל קטעי האגדה – פשוט לדלג. כיום המצב כבר התחיל להשתנות בחלק מהמקומות, אבל באופן כללי ניתן לומר שהגישה המבטלת כלפי האגדה עדיין רווחת: האגדות נלמדות בשטחיות ובמנותק מהחלק ההלכתי שבסוגיות התלמוד, או לא נלמדות כלל.
שאלתי את שמואל מה היו הסיבות להיווצרות המצב הזה.

———————

[דקה 39:26 – קטע ראיון, היחס לאגדה מאז ימי התלמוד; העיסוק המחודש באגדה בדורות האחרונים.]

———————

אין למדין הלכה מדברי אגדה.

בפסיקת ההלכה, התקבל בדרך כלל הכלל שלפיו אין למדין הלכה מדברי אגדה. למרות זאת, לדעת חלק מהפוסקים ניתן ללמוד הלכה מדברי אגדה, כאשר היא איננה סותרת הלכות מפורשות בתלמוד[16]. בנוסף, פוסקים רבים משתמשים בדברי אגדה בתוך תשובות הלכתיות כחיזוק לדבריהם. העובדה הזאת מלמדת שאין אפשרות אמיתית לנתק בין הלכה ואגדה. פוסקי ההלכה מונחים על ידי עקרונות מחשבתיים ומוסריים השאובים מתחום האגדה, גם אם בצורה עקיפה[17].

ושלוש השבועות?

מה עם שלוש השבועות? את שאלת תוקפה של אגדת שלוש השבועות אני משאיר פתוחה. כדי לברר את העניין צריך רק לחפש בגוגל 'שלוש השבועות'.

על הגבול בין אגדה להלכה.

עוד סוגיה חשובה בעניין פסיקת הלכה מאגדה, היא מעמדם של דברי אגדה שנמצאים ממש על הגבול שבין אגדה להלכה. לדוגמה, האמורא רב אמר: 'פשוט נבילתא בשוקא ושקול אגרא, ולא תימא גברא רבא אנא, וזילא בי מלתא'[18]. משמעות הדברים היא שמוטב לאדם להתפרנס ממלאכה בזויה כמו מכירת עורות של נבילות, ובלבד שלא להתפרנס מן הצדקה. האם דבריו של רב הם רק הגדה, אמירה ערכית, או גם מחייבים הלכה למעשה?

'משנה תורה' לרמב"ם.

הרמב"ם הוא דוגמה מרתקת לפוסק ששילב דברי אגדה והלכה, וסידר ועיצב הלכות על פי ערכי מוסר והגות. דוגמה טובה לכך היא פרק י' בהלכות 'מתנות עניים', בספרו ההלכתי של הרמב"ם 'משנה תורה'. הרמב"ם פותח את הפרק כך:
'חייבין אנו להיזהר במצות צדקה, יתר מכל מצוות עשה, שהצדקה סימן לצדיקי זרע אברהם אבינו, […] ואין כיסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, […] ואין ישראל נגאלין אלא בזכות הצדקה […]'.
שימו לב, אלו דברי אגדה מובהקים בתוך חיבור הלכתי. בהמשך הפרק, על יסוד דברי רב שהבאנו קודם, ועל יסוד דברי אגדה אחרים, הרמב"ם כותב את ההלכה הזאת:
'לעולם ידחוק אדם עצמו, ויתגלגל בצער, ואל יצטרך לבריות, ואל ישליך אדם עצמו על הציבור; […] ואפילו היה חכם ומכובד, והֶעֶני – יעסוק באומנות, ואפילו באומנות מנוולת. […]  מוטב לפשט עורות הנבילות בשוק, ולא יאמר לעם, חכם אני וגדול אני […] פרנסוני. […] גדולי החכמים – היו מהם חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושין הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור, ולא קיבלו מהם כשנתנו להם.'[19]

לפסוק אגדה.

הרמב"ם הוא פוסק מרתק גם בהקשר אחר. עסקנו עד כה בשאלה האם ניתן לפסוק הלכה מדברי אגדה. שאלה מעניינת לא פחות היא: האם ניתן לפסוק אגדה? כלומר – האם שייך להכריע ולפסוק בענייני הגות מוסר, אמונות ודעות?
התשובה בגדול היא כמובן – שהדבר שנוי במחלוקת. הרמב"ם הוא דוגמה מובהקת לפוסק שהכריע בענייני אגדה ומחשבה[20]. הרמב"ם ניסח את שלושה-עשר עיקרי אמונה המפורסמים שלו, הכניס לחיבורו ההלכתי 'משנה תורה' את 'הלכות דעות', וכמו שראינו, שילב עקרונות מחשבתיים ומוסריים במקומות שונים בתוך 'משנה תורה'[21].
שילוב הלכה ואגדה, והכרעה בענייני הגות, הם שני נושאים רחבים ועצומים – נגענו בהם רק בקצה. היה לי חשוב לדון בהם ולו בקצרה, מכיוון שההיכרות איתם חשובה לשם תפיסת משמעותה של האגדה.

עוד על אגדות.

אנחנו סיימנו. מי שמעוניין לשמוע עוד בנושא האגדה, או סתם לשמוע אגדות, יכול לעשות זאת באחת מהאפשרויות הבאות:
אפשרות ראשונה – שמתי באתר קישור לאתר 'ספר האגדה' של בית אבי-חי ועמותת סנונית. באתר אפשר למצוא אגדות חז"ל במגוון נושאים, בתוספת ביאורים ופירושים, עיבודים לילדים, ועוד. אתר מומלץ.
האפשרות שניה היא לקרוא את ספרו של שמואל פאוסט, 'אגדתא', שיצא בהוצאת דביר. הספר 'אגדתא' התחיל בטורים בענייני אגדה ששמואל פרסם בעבר במוסף 'שבת' של העיתון 'מקור ראשון'. המדור צבר פופולריות, ולבסוף הטורים גובשו לספר. בספר ניתן למצוא עשרות אגדות מסיפורי חכמים, בצמוד לניתוח מעמיק שלהן.
האפשרות השלישית ללמוד עוד על אגדה, היא ללכת ללמוד אצל שמואל עצמו.

———————

[דקה 53:50 – קטע ראיון, שמואל מספר על התכנית לתואר שני באגדה והוראתה במכללת אפרתה בירושלים. שמואל עומד בראש התכנית.]

———————

תודות, וקריאה נרגשת.

תודה רבה לשמואל פאוסט על הראיון המעניין והמעשיר שהוא העניק לתכנית.
תודה לאבא שלי, זאב שטאל, על ההגהה וההערות על הפרק. תודה גם לחגי עמנואל על ההגהה וההערות, ועל שאר הדברים שהוא עושה.
בפרק שמענו את השיר 'רבי עקיבא' בביצועה של רבקה זוהר.
קרדיטים נוספים, הפניות ומקורות נמצאים בפוסט של הפרק באתר – Jewstory.net
אני קורא לכל המאזינים להתפקד לדף הפייסבוק של 'הסיפור שלנו', או סתם לעשות לו לייק. הקהילה שלנו, קהילת המאזינים של 'הסיפור שלנו', מונה כיום יותר מ- 600 מאזינים על פי הערכות. לפני כמה שבועות חצינו את רף ה-10,000 האזנות, וכיום אנחנו עומדים על יותר מ-12,000. זה יפה, אבל אפשר לגדול עוד. כרגע, הדרך הטובה ביותר שלנו להגיע אל מאזינים חדשים, ולהגדיל את הקהילה – היא דרך הפייסבוק. אני מודה מאוד לכל המאזינים שיצטרפו או כבר הצטרפו לקהילת הפייסבוק של ה'סיפור שלנו'.
זהו. פסח כשר ושמח, ובעזרת ה' נשתמע – מתישהו.

———————

[1] האגדה מופיעה ב דברים רבה (ליברמן) פרשת עקב, ובירושלמי מסכת דמאי פרק א' הלכה ג'. אנו הבאנו אותה על פי העיבוד שבספר האגדה (עמוד ר').

[2] שמות פרק כ, ט-י

[3] עמוד 9, הוצאת 'עידנים', ירושלים, 1977.

[4] עיין בראשית רבה ל"ח-ל"ט, תנא דבי אליהו ו'.

[5] מסכת אבות פרק ה.

[6] בבלי, מסכת יומא דך ל"ט עמוד ב'.

[7] בבלי, מסכת בבא בתרא דף ע"ג עמוד ב'.

[8] הציטוט כאן וזה שלהלן הם מתוך הקדמת הרמב"ם לפרק 'חלק', בפירוש המשניות לרמב"ם.

[9] א.ש

[10] ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מט.

[11] שמות פרק כג, יב

[12] משנה מסכת סוכה פרק ב', משנה ט'.

[13] בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א עמוד ב'.

[14] נמצא בדברי רב סעדיה גאון ובדברי רב האי גאון. בשל הקושי להגיע אל המקורות שבהם מופיעים הדברים אני מפנה אל מאמריהם של יהושע הורוביץ ושל יהושפט נבו, שמביאים את הדברים בגוף מאמריהם בתוספת הפניות. אמנם כבר בירושלמי (פאה פרק ב' הלכה ד') מצינו: 'אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות, אלא מן התלמוד', אלא שקשה לדעת בוודאות את כוונת הדברים שכן ניכר שהמושגים במקור זה אין משמעותם זהה להוראתם אצלנו.

[15] לציטוט המלא עיין במאמרו של יהושפט נבו. ניתן למצוא שם גם את דברי ר' שמואל בן חפני המופיעים להלן.

[16] בשו"ת יביע אומר חלק ח – אבן העזר סימן כא ד"ה ב) מביא שלל דעות של הסוברים כן ועיין אנציקלופדיה תלמודית בערך 'אגדה'.

[17] לדוגמה נביא פסק הלכה של ה'נודע ביהודה', שחי במאה ה-18. הנודע ביהודה התנגד בתוקף ללימוד הלכה מדברי אגדה. אף על פי כן 'הנודע ביהודה' משלב דברי מוסר בתשובה הלכתית לשאלה האם מותר לצוד לשם 'תענוג', כלומר – בשביל הכיף. אני מצטט: 'ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר, ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו, ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב…' . סוף ציטוט.

[18] תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיג עמוד א, בבא בתרא דף קי עמוד א. ערבבתי בלי בושה את הלשון שבשני המקורות.

[19] רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח

[20] דוגמה מפורסמת היא דברי הרמב"ם בעניין ימות המשיח (הלכות מלכים פרק י"ב הלכה א'): 'אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג'  בהלכה זו מכריע הרמב"ם כדעת האמורא שמואל במחלוקת במסכת סנהדרין (בבלי, דף צט עמוד א): 'אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא – – עין לא ראתה אלהים זולתך (אלהים) יעשה למחכה לו. ופליגא דשמואל. דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד'.

[21] הרמב"ם עצמו מעיד על דרכו זאת בפירושו למשנה: 'אלא שדרכי תמיד בכל מקום שיש איזה רמז בעניני אמונה אבאר משהו, כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד.' פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ברכות פרק ט משנה ז.

8 תגובות

דלגו לטופס התגובה

  1. איתן

    עשוי היטב. מעניין ומקיף. תודה!

    1. איתמר שטאל

      :)

  2. עוזיה

    היחס לאגדת שלוש השבועות הוצג כאן כשאלת תוקפה המחייב של האגדה. כמדומני שהצגה זו אינה מדויקת – השאלה היא בה-במידה מהו הפירוש הנכון של אגדה זו ומה משמעותה. כלומר, יתכן שנאמר שהיא בעלת תוקף מחייב, אך אין היא קשורה לשאלת המפעל הציוני. נדמה לי שתפיסה זו אפילו נפוצה למדי.

    1. איתמר שטאל

      היי עוזיה,
      אתה צודק שסביב פולמוס אגדת שלוש השבועות עלו טענות רבות לגבי טיבה (למשל, היו שטענו שהיות שאומות העולם הפרו חלקם ושעבדו ישראל יותר מדי, הרי שבטלה השבועה). עם זאת, השאלה האם לאגדה תוקף מחייב תפסה מקום מרכזי בפולמוס, לכן היה נראה לי שזו דוגמה מוצלחת לנידון דידן.

    2. איתמר שטאל

      עוזיה – לאחר בחינה נוספת של הדברים אני חוזר בי מתגובתי הקודמת: אתה צודק, וההצגה אכן לא מדויקת. לטובת שאר הקוראים נסביר ששאלת תוקפה של אגדת שלוש השבועות אכן לא עמדה במוקד הפולמוס (אף כי היא עלתה במסגרתו). מוקד הפולמוס היה האם המפעל הציוני מהווה 'דחיקת קץ' אם לאו. להרחבה יעויין במבוא לספק יוסף שלמון, 'אם תעירו ואם תעוררו : אורתודוקסיה במצרי הלאומיות', מרכז זלמן שזר ירושלים תשס"ו, עמודים 25-27. (הספר זמין באתר 'כותר').
      תודה על ההערה החשובה!

  3. משה עברי

    תענוג. מושקע כהלכה שזה … ממש אגדה.

    חג שמח.

    1. איתמר שטאל

      :-) תודה, חג שמח!

  4. דידי

    מעניין מאוד, תודה רבה!

השאר תגובה