«

»

פרק 5 – אז להחזיר לנורווגים את הארנק? על השבת אבדה.

הרב נח מורוף מקונטיקט מצא אלפי דולרים מוחבאים בתוך שולחן שקנה מיד שניה. מה הוא עשה עם הכסף? האם צריך להשיב אבדה לגוי? מהו החוק לגבי אבדות ומציאות בארץ ובעולם? באילו ערים בעולם יש סיכוי גבוה לקבל בחזרה ארנק שאבד? ובאילו יש סיכוי נמוך? מסע בעקבות אבדות ברחבי העולם – יש גם כמה ממצאים מפתיעים. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

 לשמיעת הפרק:

 הפרק מאוחסן באתר הפודקאסטים הישראלי iCast

 ↓ הורדה למחשב ↓

(משתמשי 'Internet Explorer' – מקש ימני + שמירה בשם)

Lost Property

סמל מחלקת 'אבדות ומציאות' בתחנת רכבת בפולין.

לטקסט המלא של הפרק גללו למטה.

מקורות:

דברים כ"ב, א'-ג'
 למקורות מדברי חז"ל עיין הפניות בגוף הטקסט
 מיכאל ויגודה, 'השבת אבדה', מתוך הסדרה 'חוק לישראל' בהוצאת ספריית המשפט העברי
'אבדה ומציאה', האנציקלופידה העברית.
http://www.jlaw.com/Articles/avedah1.html
http://www.casebriefs.com/blog/law/property/outline-property-law/miscellaneous-topics/lost-mislaid-and-abandoned-chattels/
 חוק השבת אבידה, תשל"ג – 1973
 ערכים מויקיפדיה:
http://www.rd.com/slideshows/most-honest-cities-lost-wallet-test/#slideshow=slide4
https://groups.google.com/forum/#!topic/soc.culture.thai/trzahACNQ9g
https://web.archive.org/web/20050502021011/http://www.readersdigest.co.uk/magazine/finderskeepers.htm
http://www.ibtimes.com/most-honest-cities-world-lost-wallet-experiment-infographic-1411124
http://www.youtube.com/watch?v=HNu7IvaQG-k
http://www.nbcnews.com/video/nbc-news/53913208/#53913208
http://www.youtube.com/watch?v=xx2PDtCIDBE
http://www.youtube.com/watch?v=TbOUw5GbYEQ
http://www.cjnews.com/?q=node/118193
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4520448,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4312674,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4452802,00.html
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/206/388.html
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/314/339.html

פסקול:

'ניגון ריקוד', להקת 'הלב והמעיין' מתוך האלבום 'שירה חדשה'

Charlie Chaplin – The Dance of the Rolls

Good night – Los Muflos

Journey's End – Vavrek

———————————

טקסט פרק מלא:

פרק מספר 5. כ"ח באב תשע"ד
אז להחזיר לנורווגים את הארנק? על השבת אבדה.

פתיחה

שלום. ברוכים הבאים לתוכנית 'הסיפור שלנו'. למי שמאזין לתוכנית בפעם הראשונה נספר שהתכנית עוסקת בנושאי יהדות – בתחומים מגוונים. היסטוריה, אישים, סוגיות הלכתיות, ועוד. בכל פעם – נושא חדש. לפחות זה התכנון. בפעם שעברה גיליתי שלא כל נושא אפשר לדחוס לתוך פרק אחד. במיוחד נושא גדול כמו – המרד הגדול.
הפעם אין מה לדאוג, הפרק הנוכחי יהיה קצר. אנחנו נדבר על מצוות השבת אבדה, בעיקר מזווית מעניינת אחת. לי קוראים איתמר. בואו נתחיל.

המקרה המוזר של הרב מורוף

קצת לפי ראש השנה של השנה הנוכחית, הרב נח מוּרוֹף, מחנך ממדינת קונטיקט שבארצות הברית, קנה באינטרנט שולחן עבודה מיד שניה. כשהוא ניסה להכניס אותו לחדר שבו הוא תכנן לשים אותו, התעוררה בעיה. השולחן בדיוק לא עבר דלת – הוא היה גדול מהפתח ברבע אינץ'. הרב מורוף לא נכנע. הוא התחיל לפרק את השולחן כדי להתגבר על המכשול. מלאכת הפירוק הניבה תוצאות לא רגילות.
בשולחן הסתתרה שקית ניילון ובה 98,000 דולר – במזומן. הרב נח מורוף מספר שידע מיד למי שייך הכסף; האישה שממנה קנה את השולחן סיפרה לו שהיא הרכיבה את השולחן בעצמה; זאת אומרת שהכסף שייך לה. ובכן, מה צריך היה הרב נח לעשות?

מקור מצוות השבת אבדה בתורה

התורה מצווה להשיב אבדה לבעליה. כך כתוב בפרשת כי-תצא[1]:
'לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם.'
בפסוקים שקראנו משולבות יחד שתי מצוות – מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כלומר איסור. ציווי העשה מחייב את מוצא האבדה להשיב אותה לבעליה. ציווי דומה נמצא גם בחוקים שנהגו אצל העמים הקדומים, למשל החיתים והאשורים. ההיגיון בחוק הוא פשוט: מי שאיבד רכוש כלשהו, לא איבד את הבעלות עליו; הוא עדיין שלו. לכן גם בהלכה היהודית וגם בחוקי העמים מי שלוקח את האבדה לעצמו נידון כגזלן, כגנב.
מה שמיוחד בתורה, הוא הציווי 'לא תוכל להתעלם'. התורה אוסרת על אדם להיות אדיש, ומחייבת אותו להתאמץ כדי להשיב לחברו את הרכוש שאבד לו. חיוב כזה לא מופיע במערכות חוק אחרות.
מהמילים 'וכן תעשה לכל אבדת אחיך' חכמים למדו שהחיוב רחב אף יותר: חובה על כל אדם לפעול כדי למנוע נזק שעלול להיגרם לחברו. כך למשל, אם אדם רואה שמים עומדים להציף ולהזיק לשדה של חברו – הוא חייב להטות אותם. אפשר למצוא בקלות מקבילה עכשווית. לדוגמה, מי שרואה ברז דולף או צינור טפטפת פתוח – חייב לנסות לסגור אותם.
מצוות השבת אבדה בתורה מחנכת את האדם ברוח מה שנאמר במסכת אבות[2]:
'יהי ממון חברך חביב עליך כשלך'.

אילו מציאות שלו ואילו חייב להכריז?

פרק 'אלו מציאות' שבמסכת 'בבא מציעא' עוסק בפרטי מצוות השבת אבדה. השאלה הראשונה שנשאלת בפרק היא: 'אֵלוּ מציאות שלו, ואֵלוּ חיב להכריז?'. יש מצבים שבהם לא ניתן לאתר את המאבד. לדוגמה – כסף מפוזר ברחוב. במצבים כאלו בעל האבדה 'מתייאש', הוא מבין שאין סיכוי שהאבדה תחזור אליו, ולכן המוצא זוכה באבדה.
אבל, אם ניתן לאתר את בעל האבדה, למשל כאשר על החפץ האבוד יש סימנים מזהים, המוצא חייב לנסות להשיב את האבדה. בתלמוד הבבלי על פרק 'אלו מציאות' מסופר על האופן שבו התבצעה השבת אבדה בזמן שבית המקדש היה קיים[3]:
'תנו רבנן: אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם. זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה.'
המוצא היה צריך להכריז על האבדה על 'אבן הטוען', שנקראת במקומות אחרים 'אבן הטועים', במשך שלושה רגלים, שבהם היו מתקבצים כולם בירושלים.
לאחר חורבן בית המקדש, התקינו שמוצא אבדה יכריז עליה בסביבתו הקרובה.

פרטי הלכות נוספים

הסוגיות על הלכות מצוות השבת אבדה דנות בשאלות רבות נוספות. למשל: מה צריך לעשות כאשר ניכר כי בעל החפץ האבוד הניח אותו בכוונה במקום מסוים – ואז שכח אותו? עד כמה צריך להתאמץ כדי לאתר את בעל האבדה? מה עושים עם האבדה כאשר לא מצליחים לאתר את המאבד? מה הדין כאשר האבדה נמצאה בתוך רשות פרטית? מה אם האבדה זקוקה לטיפול שעולה כסף? למשל בעל-חיים שצריך להאכיל אותו? ועוד ועוד[4].

אבדת הגוי

בואו נחזור אל הרב נח מורוף ושקית המרשרשים. נראה שלפי ההלכה ועל פי היושר – הוא צריך כמובן להחזיר את הכסף. אבל רגע – צריך לזכור שמי שאיבדה את הכסף היא לא יהודייה, גויה. זה משנה?
בהלכות גזלה ואבדה, מביא הרמב"ם את פסק ההלכה לגבי אבדת הגוי. אני מצטט:
'אבידת הגוי מותרת שנאמר 'אבידת אחיך' (דברים כ"ב), והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם'[5].
חז"ל דרשו שמצוות השבת אבדה בתורה נאמרה כלפי יהודים בלבד. בפסוק נאמר 'אבדת אחיך'; בעוד ש'כל ישראל אחים', גויים נמצאים מחוץ למעגל האחווה הזה. ולכן, אין אנו מצווים לנהוג כלפיהם בהגינות ובחסד. יותר מזה, מי שבכל זאת מחזיר אבדה לגוי – עובר עבירה. מכיוון שהגויים הם רשעים – אסור לסייע להם.
אמנם בהמשך דברי הרמב"ם מופיעה הסתייגות. ההלכה קובעת שמותר ואף רצוי להחזיר אבדה לגוי על מנת לעשות קידוש ה'. בלשונו של הרמב"ם 'כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה'. יותר מזה, במצב שבו אם האבדה לא תוחזר לגוי יגרם חילול ה' – חובה להחזיר אותה.
חז"ל מספרים[6]:
'מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח [=קנה] חמור אחד מישמעאלי אחד.
הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצוארו.
אמרו לו: 'רבי – ברכת ה' היא תעשיר!' (משלי י) 
אמר להם רבי שמעון בן שטח: חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי'
הלך והחזירה לאותו ישמעאלי.
וקרא עליו אותו ישמעאל: 'ברוך ה' א-להי שמעון בן שטח"

דעת המאירי

אז אפשר להחזיר אבדה לגוי על רקע קידוש ה' או חילול ה'. אבל – האם עצם ההנחה הבסיסית, שהגויים הם רשעים מנוולים – כולם, כמעט כולם, או רובם – היא נכונה?
רבי מנחם המאירי, שנולד בפרובנס בשנת 1249 לספירה, סבור שלא. לדעתו האפליה בתלמוד בין גויים ליהודים בעניין השבת אבדה ובמקומות נוספים מכוונת רק כלפי 'עובדי האלילים הקדומים שאינם גדורים בדרכי הדתות', שהיו 'מזוהמים במעשיהם ומכוערים במדותיהם' כלשונו.
לעומת זאת, ביחס לגויים שחיו בזמנו בשכנותו, הוא כותב:
'כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על איזה צד אף על פי שאמונתם רחוקה מאמונתנו אינם בכלל זה אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו אף באבדה ואף בטעות ולכל שאר הדברים בלא שום חלוק'[7].
במילים אחרות – הגויים של היום זה לא מה שהיה פעם. עם זאת, דעת המאירי לא נפסקה להלכה.

מבחן 'הארנק האבוד'

בספטמבר 2013, בערך באותו הזמן שבו מצא הרב מורוף את הכסף שהיה מוחבא בשולחן, פורסם במגזין 'Reader's Digest' ניסוי מעניין[8]. כתבי המגזין פיזרו 192 ארנקים ב- 16 ערים שונות ברחבי העולם, 12 ארנקים בכל עיר. כל ארנק הכיל שם ומספר טלפון, תצלום משפחתי, קופונים, כרטיסי ביקור וכסף בשווי 50 דולר.
רוצים לדעת כמה ארנקים הוחזרו ואיפה? ובכן, הרי התוצאות:
בתחתית מדרג היושר מבין הערים שנבדקו נמצאת העיר ליסבון שבפורטוגל, שם הוחזר ארנק אחד בלבד מתוך 12. במדריד שבספרד המצב לא היה טוב בהרבה – רק שני ארנקים מתוך 12 הוחזרו. בריו דה ז'נרו שבברזיל – הוחזרו 4 ארנקים. וכך גם בציריך, שבשוויץ. בלונדון – 5 ארנקים. בברלין – 6. במוסקבה – 7. גם בבודפסט שבהונגריה וגם בניו יורק – הוחזרו 8 ארנקים. במומביי, שבהודו – הוחזרו 9 ארנקים.
את המקום הראשון במבחן היושר העולמי, עם תוצאה מרשימה של 11 מתוך 12 ארנקים אבודים שהושבו לבעליהם לקחה – העיר הלסינקי שבפינלנד.
תוצאות ניסוי זהה פורסמו במגזין 'Reader's Digest' באפריל 2001. גם כאן כל ארנק הכיל 50 דולר, אבל בפעם הזאת הניסוי היה נרחב בהרבה. כ- 1100 ארנקים פוזרו בערים בכל רחבי העולם, בדרך כלל 10 ארנקים בכל עיר. ניסוי מושקע[9].
מעניין להשוות את התוצאות של שני הניסויים. בניסוי הזה, בעיר ליסבון הידועה לשמצה הוחזרו 5 ארנקים מתוך 10. אולי לא כולם שם כאלה מושחתים. גם ספרד יוצאת מהניסוי הזה עם תדמית חיובית בהרבה. הפעם הכתבים זכו לקבל שם בחזרה 70% מהארנקים. אבל השוויצרים פישלו גם כאן – רק 35% מהארנקים חזרו. בניסוי הזה המצב ברוסיה ובגרמניה לא היה מזהיר – 43% ו- 45% בהתאמה. באנגליה ובארצות הברית – 67%. בשוודיה וביפן – 70%. 80% בסקוטלנד ובפינלנד. 90% בניו-זילנד. ו- 100% – בנורבגיה ובדנמרק.
בסך הכל, 56% מתוך 1100 הארנקים שפוזרו ברחבי תבל – הוחזרו. המוצאים הישרים במקומות השונים בעולם נשאלו למה הם בחרו להחזיר את הארנק. שלוש התשובות הנפוצות נימקו את ההחלטה בחינוך מהבית, באמונה דתית, או בהזדהות פשוטה עם המאבד האומלל.
מה עם ישראל? מדינת ישראל לא נכללה בניסויים שהזכרנו, וגם לא בשום ניסוי אחר שמצאתי. אבל אם ניסוי כזה אכן היה נערך בישראל – היינו מצליחים להיות טובים כמו הנורווגים? יכול להיות הגויים השיגו אותנו?

חוקי השבת אבדה במדינות העולם כיום

מהו החוק במדינות העולם לגבי מציאות ואבדות? על פי ה'משפט המקובל' שהתפתח באנגליה, כאשר אדם מוצא אבדה ומחליט לקחת אותה, הוא חייב להחזיר אותה לבעליה במידה והוא יודע מיהו. אם זהות הבעלים איננה ידועה – המוצא מחויב לשמור על האבדה ואף לעשות מאמץ מינימלי על מנת לאתר את הבעלים.
מה קורה כאשר לא מצליחים למצוא את הבעלים? החוק האנגלי קובע שלאחר שהמוצא השקיע מאמצים סבירים בניסיון לאתר את הבעלים של החפץ האבוד, הוא ראשי להשתמש בחפץ, אבל לעולם הוא לעולם לא הופך לבעלים על החפץ. הדין הזה דומה לחלק מהדעות בהלכה היהודית שמתירות שימוש באבדה במצב שבו הבעלים לא נמצא, בתנאי שהאבדה לא מתקלקלת כתוצאה מהשימוש.
כיום, רוב רשויות החוק בעולם אימצו חקיקה אשר מחייבת לדווח על אבדות שזהות בעליהם איננה ידועה למשטרה או לרשות מוסמכת לעניין – כמו מחלקת אבדות ומציאות במוזאון, או בתחנת הרכבת. בדרך כלל, האבדה תופקד במשטרה או במחלקת האבדות לפרק זמן מסוים, על מנת שלבעלים המקוריים תהיה אפשרות לקבל אותה בחזרה.
על פי 'חוק השבת אבדה' שנחקק במדינת ישראל בשנת 1973, אם המוצא פעל כחוק אז, אני מצטט:
'לא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים, יראו כאילו התייאש ממנה והמוצא יהיה לבעל האבידה; התקופה האמורה תתחיל מהיום שהודיע למשטרה על האבידה[10]'
חוקים דומים קיימים גם במדינות אחרות.

סיפורים גדולים על אבדות גדולות

אבל, ברור לכולנו שבנושא השבת אבדה, עם חוק או בלי חוק – מה שקובע בסוף זה היושר האישי של כל אחד ואחד; וכמו שראינו, מסתבר, אולי במפתיע, שיש לא מעט אנשים הגונים – בכל העולם. יש גם כמה סיפורים על אנשים שהשיבו אבדות בקנה מידה גדול. מאוד גדול.
חררדו גמבואה, משהו כזה, הוא נהג מונית פילפיני שגר בלאס-וגאס. יום אחד הוא גילה שאחד הנוסעים שכח במונית שלו מעטפה. במעטפה היו 300,000 דולר במזומן. גמבואה החזיר את הכסף במלואו. כשהוא נשאל למה הוא בחר להחזיר את הכסף הוא השיב בפשטות: 'כי הוא לא שייך לי'.
גמבואה הוא לא נהג המונית ההגון היחיד. Mukul Asaduzzaman, במקור מבנגלדש, נסע יותר מ- 60 מיילים כדי להחזיר 21,000 דולר שנשכחו במונית שלו. בראיון ברשת Fox News הוא סיפר שנהג כך בגלל החינוך שקיבל מאימו, וגם בגלל שהוא מוסלמי מאמין.
עוד נהג מונית מצטיין הוא סיה קא-טיאן מסינגפור. הוא החזיר לזוג תיירים מתאילנד שקית נייר חומה שהכילה לא פחות ממיליון דולר.
רמי אפריאט ואסנת לב, מאבטח ומנקה בקניון קצרין השיבו לבעליו תיק ובו 17,000 שקל. נריה דמארי, תלמיד כיתה ה' מיבנה, החזיר 900 דולר שמצא בתוך אנציקלופדיה בספריית בית הספר. מנהל בית הספר איתר את תורם הכרך, והכסף הושב לבעליו. שלושה שותפים בדירה בניו-יורק החזירו 40,000 דולר שמצאו בתוך ספה משומשת שקנו. ויש עוד סיפורים.

אז להחזיר לנורווגים את הארנק?

אנחנו סיימנו. אז להחזיר אבדה לגוי או לא? אני באופן אישי החלטתי להחזיר תמיד לנורווגי או לפינלנדי; אבל לשוויצרי? בחיים לא!
כדאי לדעת שקיימים היום לוחות אבדות ומציאות באינטרנט. האתר הגדול ביותר בארץ שמוקדש לכך הוא ebood.co.il. יש אתרים כאלו גם בחוץ-לארץ, כמו lostandfound.com.
אגב – הרב נח מורוף לא חשב פעמיים. הוא מיד התקשר לאשה שממנה קנה את השולחן, פאטי, וסיפר לה על התגלית. היא הייתה בהלם מוחלט. התברר שהיא החביאה בשולחן את כספי הירושה שלה ו- שכחה מזה. הרב נח החליט לנסוע ולהחזיר לה את הכסף יחד עם ילדיו הקטנים, כדי לחנך אותם להגינות ולמוסריות. המקרה המיוחד זכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת האמריקניים.
במכתב תודה כתבה פאטי לרב מורוף כך:
'אני לא יכולה להודות לך מספיק על ההגינות והיושר שלך. אני לא חושבת שיש הרבה אנשים בעולם שהיו עושים את מה שאתה עשית […]'
סוף ציטוט. טוב, יכול להיות שיש קצת יותר ממה שאת חושבת.
תודה לאבא שלי, זאב שטאל, ולחגי עמנואל שהעירו הערות חשובות על הפרק.
זהו. בעזרת ה' – נשתמע.
———————————————————

[1]דברים פרק כב פסוקים א'-ג'

[2]אבות פרק ב. על חוקי החיתים והאשורים למדנו מהערך 'אבדה ומציאה' באנציקלופדיה העברית. בייחודיותו של החיוב 'לא תוכל להתעלם' בתורה דנים Rabbi Michael J. Broyde & Rabbi Michael Hecht באתר 'Jewish Law'. על החיוב למנוע נזק מחברו עיין משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה פרק יא הלכה כ.

[3] בבא מציעא כח עמוד ב

[4] חיבור מקיף ובהיר על הלכות השבת אבדה בהשוואה לחוק במדינת ישראל חיבר ד"ר מיכאל ויגודה: 'השבת אבדה', מהסדרה 'חוק לישראל' בהוצאת ספריית המשפט העברי.

[5] הלכות גזלה ואבדה פרק י"א הלכה ג'. המקור לכך שאבדת הגוי מותרת הוא בבבלי בבא קמא קיג עמוד ב: '…אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? שנאמר: לכל אבדת אחיך, לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני'. מקור האיסור להחזיר אבדה לגוי נמצא בבבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב: 'אמר רב יהודה אמר רב: המשיא את בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לנכרי – עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו". כנגד הסברו של הרמב"ם לטעם האיסור, עומד הסברו של רש"י – עיין שם במקום. אולם נראה שגם בהסבר רש"י נזקקים אנו לדברי הרמב"ם בכדי להבין את יסוד ההנגדה בין יהודים לגויים.

[6]דברים רבה (וילנא) פרשת עקב, ג. הסיפור מובא גם בירושלמי בבא מציעא פרק ב הלכה ה. על פי הירושלמי המניע של רבי שמעון בן שטח היה הרצון לקדש את ה': 'בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אלההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא'. בנוסף, על פי הירושלמי אותו הישמעאלי לא ידע על אותה אבן טובה.

[7] בית הבחירה למאירי על בבא קמא קיג עמוד ב ועל עבודה זרה כב עמוד א. התפיסה הזאת מופיעה גם במקומות נוספים בכתבי המאירי. יש שמערערים על האותנטיות של הדברים וטוענים שנכתבו מאימת הצנזורה הנוצרית. ויש שדוחים ערעורם.

[8]http://www.rd.com/slideshows/most-honest-cities-lost-wallet-test/#slideshow=slide1

[9] הדיווח המקורי על הניסוי הזה כבר איננו זמין באתר של 'Reader's Digest'. למרות זאת, על פי בדיקה בארכיון האינטרנט, הדיווח אכן התפרסם שם בעבר, וכאן ניתן למצוא העתק של הכתבה המלאה.

[10]חוק השבת אבידה, תשל"ג – 1973, בשנת 2008 התקבל תיקון לחוק שמחייב את המשטרה לפרסם את האבדות באתר אינטרנט.

השאר תגובה