באמצע המאה ה- 19 יסד רבי ישראל סלנטר את תנועת המוסר, תנועה שביקשה ליצור מהפכה רוחנית בקרב יהודי ליטא, וכבשה את עולם הישיבות הליטאיות. למה ואיך? על הקשר בין חסידים, משכילים ומתנגדים, בין צדיקים מופלגים לפרושים קיצוניים, ועל איך כל זה קשור אלינו.
'האדם דומה לכינור: אם הוא שלם בלי פגם, הריהו מנגן'. על רבי ישראל סלנטר ותנועת המוסר.
שלום. ברוכים הבאים לפרק השני של 'הסיפור שלנו'. למי שהצטרף אלינו עכשיו נאמר בקצרה שהתוכנית הזאת עוסקת בנושאי יהדות. אנחנו ניגע בעזרת ה' בתחומים מגוונים – סוגיות הלכתיות, אישים וספרים חשובים, הגות, היסטוריה יהודית ועוד. בכל פרק – נושא חדש; חלק נוסף מהסיפור שלנו. לי קוראים איתמר. בואו נתחיל.
פתיחה
אז מהי תנועת המוסר? תנועת המוסר הייתה תנועה דתית-רוחנית שהחלה לפעול באמצע המאה ה-19 בליטא. תנועת המוסר קראה להתחדשות רוחנית; היא טענה שיש לשנות את סדרי העדיפויות בחיים הדתיים, ולהדגיש את העמקת יראת ה' ואת תיקון המידות של כל אדם ואדם. מייסד התנועה היה רבי ישראל ליפְּקין, שראשית דרכו כרב הייתה בעיר 'סלנט' שבליטא, ומשום כך הוא גם מכונה רבי ישראל סלנטר. הציטוט שהבאנו בכותרת של הפרק – שייך לו. רבי ישראל סלנטר יצר את תנועת המוסר במטרה לקרב ככל הניתן את תלמידיו ובני דורו לשלמות מוסרית.
מה הביא את רבי ישראל להקמת תנועת המוסר? כדי לענות על השאלה הזאת, נצטרך להכיר קודם את רבו של רבי ישראל סלנטר – רבי יוסף זוּנְדֵל.
רבי יוסף זונדל
כלפי חוץ, רבי זונדל היה נראה כמו יהודי פשוט. לפי לבושו הוא נראה כמו עגלון או פועל עני, והוא תמיד התערב בין המון העם. רק מי שהיה קרוב אליו והכיר אותו ידע מיהו באמת. רבי זונדל היה צדיק וחסיד וגדול בתורה שדאג להצניע את זהותו. הוא מעולם לא הסכים לעשות מהתורה שלמד 'קרדום לחפור בה', כלומר להתפרנס ממשרה רבנית. למחיתו עסק במסחר או במלאכות אחרות. הוא עבד רק במשך שעות מועטות ביום, וחי בצמצום ובדוחק. את רוב זמנו הקדיש ללימוד. רבי זונדל היה חכם גדול בתורה וגם בקי במדעים ובשפות.
חסידותו של רבי זונדל הייתה יוצאת מגדר הרגיל. מספרים שמצאו אותו בלילה גשום אחד, רובץ בבוץ ומרצף את הרחוב באבנים. הוא עשה זאת לכבוד אמו, שהייתה עוברת שם בדרך לבית הכנסת. בפעם אחרת רבי זונדל נסע בדרכים יחד עם סוחרים עשירים. הסוחרים חשבו שהוא סתם עני פשוט, וצחקו לו וביזו אותו. רבי זונדל לא אמר מילה. לאחר כמה זמן התגלה לאותם סוחרים במי העזו לנהוג בזלזול שכזה. הם באו לרבי זונדל וביקשו מחילה. רבי זונדל סלח מיד, בתנאי שיקבלו עליהם שלא לבזות יותר שום אדם. במשך כל חייו הוא הרבה לגמול חסדים ולהיטיב לבריות. מספרים שבשנותיו האחרונות היה קם בכל לילה ושואב מים עבור איש זקן וגלמוד אחד שגר בשכנותו, מבלי שאיש ידע על כך. ויש עוד הרבה סיפורים אחרים.
רבי ישראל סלנטר נולד בשנת תקע"א (1810). כשהגיע לגיל 12 נשלח על ידי אביו ללמוד תורה בעיר סלנט. בסלנט הוא למד תורה מפי רבי צבי ברוידא, מגדולי ליטא. כבר אז התגלה רבי ישראל כעילוי נדיר. בסלנט פגש רבי ישראל ברב נוסף – ברבי זונדל. למפגש הזה הייתה השפעה מכריעה על אישיותו והמשך דרכו של רבי ישראל.
רבי ישראל נמשך אחרי דמותו הנעלה ומידותיו האציליות של רבי זונדל, וראה בו את רבו המובהק. רבי זונדל ציווה עליו להתמיד בלימוד ספרי מוסר, ספרים שעוסקים בעניין תיקון המידות והנפש ובדרכים מעשיות להשגת התכלית הזאת. תלמידיו של רבי ישראל מעידים ששמעו מפיו שציווי זה חולל בו רושם עז: 'הנה כאש בוער ירדה אל תוך חדרי לבבו'. רבי ישראל כותב על דרך לימודו של רבי זונדל: 'משפט לימודו העיקרי היה בעיון הנצרך לו למעשה'. כלומר, רבי זונדל למד תורה על מנת להגיע למסקנה כיצד הוא צריך לנהוג באופן מעשי.
אם רבי ישראל סלנטר הוא מייסדה של תנועת המוסר, רבי יוסף זונדל מסלנט הוא אביה הרוחני. רבי ישראל יצר את 'שיטת המוסר' לאור אישיותו ודרכו של רבו הנערץ – רבי זונדל. העיקר הגדול שהוא קיבל ממנו הוא ייחוד זמן ללימוד ושינון ספרי מוסר על מנת להתחזק ביראת שמים ובשמירת מצוות.
אתם בטח שואלים: זה כל הסיפור? ללמוד ספרי מוסר? לשמור מצוות? ברור – כל יהודי מחויב להיות ירא שמים ולשמור מצוות! מה החידוש הגדול כאן?
ובכן – מסתבר שמה שנראה פשוט הוא למעשה די מסובך.
הרקע לתנועת המוסר
סבא שלי, אברהם שטאל ז"ל, מביא בספר שחיבר על מסכת אבות סיפור שמבהיר את העניין. בחגיגה שנערכה באתונה, השתתפו המונים שבאו מכל ערי יוון. אדם זקן אחד חיפש מקום לשבת בו כדי לצפות בהופעות. הוא פנה לאזור שהוקצה לבני אתונה. כל המקומות היו תפוסים ואיש לא קם לכבודו. הזקן פנה אל האזור שבו ישבו בני ספרטה. הצעירים מבני ספרטה, שכיבוד הזקנים היה חלק יסודי בחינוך שקיבלו, קמו מיד והציעו לו את מקומם. למראה המעשה היפה הזה, פרצו האתונאים במחיאות כפיים. אדם אחד שהיה במקום אמר בלעג: 'מסתבר שאנשי אתונה יודעים מה עליהם לעשות, אלא שהם אינם נוהגים כך'.
זה שאנחנו יודעים מה אנחנו אמורים לעשות לא אומר בהכרח שאנחנו עושים את זה בפועל. למשל – כולנו בטח מסכימים שזה די עלוב לא לקום בזמן לתפילה בבוקר. אבל כשהבוקר מגיע אנחנו מגלים לא פעם שבמהלך הלילה השמיכה והכרית פיתחו כושר שכנוע הרבה יותר חזק מהטיעון הזה.
כבר חז"ל עמדו על כך שידיעת התורה לא מבטיחה את קיומה בפועל. במשנה במסכת אבות נכתב:
'רבי חנינא בן דוסא אומר: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו – אין חכמתו מתקיימת. הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובין מחכמתו – חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו – אין חכמתו מתקיימת'.
רבי חנינא בן דוסא מזהיר מפני מצב שבו לימוד התורה נשאר במישור התיאורטי בלבד. כדי שהתורה 'תתקיים', כלומר – תמשיך להיות נוכחת ובעלת משמעות בחיינו, צריך לדאוג שבצד לימוד וידיעת התורה יתקיימו גם יראת שמים ומימוש מעשי של העקרונות והמצוות שבה. וכמו שראינו – זה לא תמיד קל.
בהקשר הזה קיימת סכנה דומה נוספת. יש סכנה שהדת תאבד את מהותה הרוחנית ותהפוך לאוסף של טקסים פולחניים שאין שום דבר ביניהם ובין השאיפה לאמת, לצדק וליושר. יש חשש שאנשים יקיימו את מצוות התורה בבחינת 'מצוות אנשים מלומדה' – כלומר ללא כל הזדהות נפשית, מוסרית וערכית.
כפי שנראה מיד, לסכנה הזאת יש קשר הדוק לרקע שבו צמחה תנועת המוסר.
תנועת החסידות
באמצע המאה ה- 18 באה לעולם תנועת החסידות. החסידות מרדה בהנהגה הרוחנית של אותם הימים, שהייתה מורכבת מאליטה של תלמידי חכמים שרוב עיסוקם היה לימוד ופלפול בגמרא. החסידים האשימו את הלומדים בכך שכל מטרתם בלימוד מכוונת כלפי הישג אינטלקטואלי בלבד, לפלפול לשם פלפול, ומשום כך אין בלימודם משמעות רוחנית וקיומית. בתור ראיה הצביעו החסידים על כך שבקרב אותם לומדים ישנם כאלו שהם אמנם בקיאים בתורה אבל מושחתים מבחינה מוסרית; אנשים בעלי גאווה שכל מטרתם בלימוד היא רדיפת כבוד, שגם עוברים עבירות חמורות.
לטענת החסידים, חלק מלומדי התורה הידרדרו לכדי מה שרבי חנינא בן דוסא הזהיר מפניו: הייתה להם 'חכמה' אבל לא הייתה בהם 'יראה', דבר שנבע מהזנחת החלק המוסרי והקיומי שבתורה והצטמצמות של התורה וחיי הרוח לתחום האינטלקטואלי. המציאות הזאת גם פגעה מאוד בשכבות הרחבות של העם. היהודים הפשוטים לא היו מסוגלים להצטרף לשכבת העילית של הלומדים המפולפלים ולכן היו מנותקים כמעט לגמרי מחיי תורה. כזה היה המצב ערב עלייתה של החסידות.
תנועת החסידות פתחה בפני המוני העם דרך לעבודת ה', דרך שהדגישה את הפן הרגשי והחוויתי בחיים הדתיים. הערך הרוחני המרכזי על פי החסידות הוא 'דבקות', התקשרות נשמת האדם לקדוש ברוך הוא, ולעומת זאת לערך לימוד התורה יוחסה חשיבות משנית.
תנועת החסידות התפשטה במהירות בקרב יהודי מזרח אירופה. בתגובה קמה ההתנגדות לחסידות. היהדות המסורתית בהובלת הגאון מווילנה, הכריזה חרם על החסידים ורדפה אותם. הם האשימו אותם בכיתתיות, בזלזול בהלכה ובלימוד התורה, ובאפיקורסות. החסדים מצדם לעגו ליהדותם של מתנגדיהם; טענו שאין בה רוח ונשמה, שתורתם אינה תורה, ושתפילתם איננה תפילה.
בתחילת המאה ה- 19 התברר כי המתנגדים לחסידות נחלו כישלון חרוץ. החסידות הפכה לתנועת המונים וכבשה בסערה את מזרח אירופה. מאז ועד היום החסידות היא אחת מהזרמים המרכזיים ביהדות. אולם במקום אחד הצליחו המתנגדים להדוף את החסידות – בליטא. בליטא, מקום מושבם של הגאון מווילנה ושאר מנהיגי היהדות המתנגדית, החסידות כמעט שלא הצליחה להכות שורשים. יהדות ליטא שמרה בנאמנות על דרכה המסורתית.
אולם, אין משמעות הדבר שלחסידות לא הייתה כל השפעה על יהודי ליטא המתנגדית. הטענות הנוקבות שהפנתה כלפיהם החסידות, שלא היה ניתן להתעלם מהאמת שהייתה בהן, תבעו מאיתם מענה הולם. לא היה ניתן להכחיש את המשבר הרוחני שפקד את העם ואת אובדן המהות בחיי הדת.
רבי חיים מוולוז'ין
רבי חיים מוולוז'ין, מגדולי תלמידיו של הגאון מווילנה, היה הראשון שנתן מענה רוחני משמעותי לחסידות. בספרו 'נפש החיים', רבי חיים מוולוז'ין מתווה דרך רוחנית על פי השקפת העולם המתנגדית, שרואה בלימוד התורה ערך עליון. רבי חיים הכיר בהזנחת יסוד ה'יראה' ששַׂררה בעולם לומדי התורה. הוא הנחה כיצד לשלב באופן הראוי לשיטתו בין 'תורה' ל'יראה'. לדבריו, הלימוד צריך להיעשות מתוך תודעה של יראה. הלומד צריך להכין את עצמו לפני הלימוד, להתפלל ולהתכוון ללמוד מתוך טהרת הלב ויראת ה'.
רבי חיים מוולוז'ין ייסד את ישיבת וולוז'ין, שם חינך את תלמידיו לתורה וליראה לפי שיטתו. אחד מתלמידיו של רבי חיים היה רבי יוסף זונדל מסלנט, שכבר הכרנו. בחוגי תנועת המוסר מקובל לייחס את יסודות שיטת המוסר לגאון מווילנה, רבו של רבי חיים מוולוז'ין, שהיה רבו של רבי זונדל, רבו של רבי ישראל סלנטר.
דורו של רבי ישראל סלנטר
מה הייתה מידת ההצלחה של רבי חיים מוולוז'ין בתיקון המצב הרוחני בדורו? לרבי חיים הייתה השפעה רבה על התלמידים בוולוז'ין ובישיבות אחרות שקמו בעקבותיה. אולם מסתבר שהמצב היה עדיין רחוק מלהיות מתוקן, במיוחד מחוץ לישיבות, ברחוב היהודי.
'אגרת המוסר', שנכתבה על ידי רבי ישראל סלנטר, היא אחת מהכתבים המרכזיים של תנועת המוסר. באגרת מתייחס רבי ישראל סלנטר למצב הרוחני של בני דורו. כך הוא כותב:
'חלק גדול מאחינו בני-ישראל, כמעט רובן ככולם, לא יאכלו בלי נטילת-ידיים חלילה, אף גם בעת אשר ירעבו ויצטערו הרבה. ובלשון-הרע החמורה, בנקל יעברו עליה גם בלי תאווה גדולה'
באופן דומה, ממשיך רבי ישראל, יהודים מקפידים מאוד על אכילת בשר כשר, אבל במשא ומתן הרבה רגילים לרמות ולעשות תחבולות, ובכך לעבור על איסור גזל. רבי ישראל מוסיף ואומר:
'ואנחנו רואים שבעונותינו הרבים, אפילו הלומדים, וכמעט גם היראים, אינם נזהרים כיאות בלא-תעשה הלזו'
אפליה מגוחכת שכזאת בין מצוות שבין אדם למקום, כלומר בין אדם לקב"ה, לבין מצוות שבין אדם לחברו, היא תופעה מוכרת. גם אנשים שמצבם הרוחני והמוסרי ירוד לא יתקשו בדרך כלל לקיים את המצוות ה'דתיות' כמו כשרות ושבת ואפילו לימוד תורה. את המצוות האלו קל לבצע כדבר שבשגרה, כ'מצוות אנשים מלומדה', בלי להשקיע מאמץ רוחני גדול מדי.
לעומת זאת, קיום מצוות שבין אדם לחברו הוא דבר תובעני המצריך השקעה ותשומת לב רוחנית ומוסרית. נדרשת עבודה מתמדת על המידות. כדי להתנהג עם הזולת כפי שהתורה מצווה חייבים להתגבר על הרבה תכונות שליליות שלפעמים טבועות בנו כמו כעס, חמדנות, רכלנות, רדיפת כבוד וקנאה.
מעשה בסנדלר אחד שהתגורר אז בווילנה, שעלה לגדולה והתעשר. באותם הזמנים, עשירי ווילנה היו רגילים לערוך את החתונות של בניהם ובנותיהם בכיכר מיוחדת שהייתה בעיר, בטקס מפואר וראוותני, שעלה כמובן ממון רב. הסנדלר שהתעשר ערך גם הוא את החתונה של ביתו באותה כיכר, בכבוד ובהדר, כמנהג העשירים. הדבר הזה הצית כעס וקנאה בליבם של העשירים צרי-העין, שחשו שמעמדם הרם והמכובד נפגע. כאשר חזר הסנדלר מהחופה שמח וטוב לב יחד עם מחותניו ושושביניו, ניגש אליו אחד מהעשירים. העשיר חלץ את נעלו, הראה לו את הסוליה הקרועה, ומתוך כוונה לבזות אותו שאל בזלזול: 'סנדלר – כמה עולה לתקן את הנעל'?
רבי ישראל סלנטר הזדעזע כששמע על המקרה המגונה הזה, ואמר שהוא בטוח שגדולי הדור הקודם שיושבים עכשיו בגן-עדן, יעמדו לדין בגלל המעשה הזה; על כך שלא לימדו את העם דעת ומדות, ולא חינכו אותו כראוי כדי שלא יוכלו לקרות מקרי השחתה שכאלו.
רבי ישראל סלנטר הגיע לאותה מסקנה עתיקה שהזכרנו בתחילת הפרק – 'אם אין יראה אין חכמה'. ההזנחה של חלק גדול מהתורה, החלק שבין אדם לאדם, היא תוצאה של הזנחת העיסוק בפיתוח המוסריות ותודעת ה'יראה'. הסיבה לכך שהמוני העם ואפילו חלק מלומדי התורה שטופים בתאוות ובחטאים, וחיים את חייהם הדתיים בלי הזדהות והפנמה של ערכי התורה ובלי שיהיו חדורים בשאיפות רוחניות ומוסריות, היא תוצאה של חוסר בחינוך.
תנועת ההשכלה
רבי ישראל סלנטר שאף לחולל מהפכה רוחנית בדורו. על פעילותו של רבי ישראל להפצת המוסר ותיקון המידות בעם ישראל נספר עוד מעט. לפני כן נציין בקצרה גורם היסטורי נוסף שהביא לעלייתה של תנועת המוסר, והוא התגברות השפעתה של תנועת ההשכלה.
במהלך המאה ה- 19 החלה תנועת ההשכלה היהודית לצבור תנופה במזרח אירופה. חברי התנועה שנקראו 'משכילים' אימצו את השקפת העולם של הנאורות האירופית, ועודדו רכישת שפות זרות, השכלה מדעית, והשתלבות בחברה הכללית. תנועת ההשכלה גרמה לאווירה דתית פושרת ואף לנטישת הדת ולהתבוללות, בעיקר בקרב הדור הצעיר. רבי ישראל סלנטר וממשיכי דרכו ראו בשיטת המוסר כלי לביצור המסורת באמצעות העמקה והתחדשות רוחנית. בדרך זו קיוו להצליח להדוף את השפעות ההשכלה.
תנועת המוסר ואנחנו
לא נרחיב יותר על הקשר שבין ההשכלה לתנועת המוסר. אנחנו נבקש להתמקד בשאלות המהותיות שמעוררת תנועת המוסר, שאלות שעומדות מעל לכל הקשר היסטורי. האתגר לשמור על רף מוסרי גבוה הוא אתגר שניצב בפני כל חברה בכל דור. גם בפני הדור שלנו. איזה מסרים יש לה לתנועת המוסר שנוגעים אלינו? לחיים שלנו?
כדי להבין את תנועת המוסר באמת, צריכים להבין שנושא הדיון הוא לא תנועת המוסר אלא – אנחנו.
אנשים, כלומר אנחנו, חוטאים כל הזמן בהרבה חטאים קטנים ולפעמים גם בחטאים פחות קטנים. פוגעים במילים, מדברים לשון הרע, מרמים קצת, משקרים קצת, מתעצלים הרבה, מתעלמים ממי שצריך עזרה, מסתכנים ומסכנים אחרים בכביש, נוהגים באנוכיות ובחוסר התחשבות, מתנשאים על אחרים, מתרגזים וצועקים בלי סיבה מוצדקת, מתנהגים בקוצר רוח.
איך דואגים שנשתפר? שנתגבר על החלקים הרעים שבנו? שננצח את יצר הרע? שנהיה יותר טובים? שנתקרב יותר לקב"ה? שנלך בדרכיו – שכמו שה' רחום וחנון, נתנהג גם אנחנו ביותר חמלה, וכמו שה' גומל חסדים, נהיה גם אנחנו גומלי חסדים?
נספר קצת על התשובות שרבי ישראל סלנטר נתן לשאלות האלו.
פעילותו של רבי ישראל סלנטר
בשנת ת"ר (1840) עזב רבי ישראל את סלנט, ועבר לווילנה. גאונותו ושיעורי התורה החריפים שנתן עשו לו שם, ובתוך זמן קצר התקבץ סביבו חוג תלמידים. רבי ישראל סלנטר לא הסתפק בחינוך תלמידיו בלבד. בווילנה, שהייתה המרכז הגדול של יהדות ליטא החל רבי ישראל בפעילות להפצת המוסר בקרב הציבור היהודי הרחב. רבי ישראל נשא דרשות שהיו מובנות ומכוונות לא רק לתלמידי חכמים אלא גם ליהודים הפשוטים, מי שמכונים 'בעלי-בתים'.
כזכור, לדעת רבי ישראל המצב הרוחני הירוד של דורו נבע מהזנחת ה'יראה'. ההשקפה המקובלת אז בליטא הייתה שדי בלימוד תורה על מנת להתעלות מבחינה מוסרית. לעומת זאת רבי ישראל תבע משומעיו להקדיש זמן משמעותי ללימוד מוסר. רבי ישראל אירגן לימוד מוסר לחבורות של 'בעלי-בתים' בין מנחה לערבית, וגם בדרשותיו שילב תמיד דברי מוסר והתעוררות. רבי ישראל גם יזם בווילנה הוצאה לאור של ספרי מוסר כמו 'תומר דבורה', ו'חובות הלבבות'.
בתי המוסר
חידוש מרכזי שיזם רבי ישראל סלנטר היה הקמת בתי מוסר. בתי המוסר נועדו – ללימוד מוסר. מדוע לא ניתן ללמוד מוסר בבית המדרש או בבית הכנסת? הסיבה נובעת מכך שלימוד מוסר הוא לא לימוד במובן הרגיל. נסביר.
ספר המוסר החשוב והמרכזי ביותר הוא כנראה ספר 'מסילת ישרים' שכתב הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, במאה ה- 18. כך כותב הרמח"ל בהקדמתו לספר:
'החיבור הזה לא חיברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול'.
הרמח"ל ממשיך ואומר שהמוסר מקובל ומוסכם על בני האדם אבל בשעת מעשה הוא נשכח מהם. לכן אין תועלת בקריאה חד פעמית בספר אלא:
'התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה שנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל ליבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה'.
אולם לפי רבי ישראל סלנטר לא די בכך. לשיטתו, כדי להשיג את האפקט הרצוי מלימוד מוסר צריך ללמוד ב'התפעלות'. הלומד ב'התפעלות' משנן לעצמו בקול רם ובניגון פסוקים וציטוטים בענייני מוסר 'בשפתיים דולקות', כלומר בכוונה עמוקה וברגש עז, במטרה לחקוק את הדברים בליבו, ולהטמיע בנפשו פחד ויראה מפני בוראו. זאת לא פעילות שגרתית, ולכן בתי המוסר הוקמו במקומות מבודדים שאפשרו לעסוק בכך ללא הפרעה.
העיקר בלימוד מוסר הוא העבודה הנפשית העצמית שמתלווה לו. לפי שיטת המוסר, כדי שאדם יתעלה במדרגות היראה והמידות הוא חייב לשים את עצמו תחת ביקורת עצמית נוקבת ובלתי פוסקת. בכל עת עליו לפשפש במעשיו, לאתר את הפגמים שבהם, ולמצוא תחבולות כדי לתקן אותן.
כדי להמחיש את העניין, נצטט מתוך איגרת ששלח רבי ישראל לתלמידיו בענייני מוסר:
'עתה נחפשה דרכינו ונחקורה. חולים אנחנו מכל צד ופינה. התאווה והכבוד יסוככונו, הגזל והעוולה יסובבונו; הגאווה והכעס הקנאה והקפדנות הם דרכינו".
ובמקום אחר באיגרת:
"ועתה מה לעשות? המלחמה נכונה, היצר מארב, התאווה משוטטת, המידות מרגשות, […] אין תקווה להינצל ממוקשי מוות, בלתי אם נחזיק בכלי המלחמה – ענייני היראה והמוסר."
בוודאי שמתם לב לאווירה הפסימית שבדברים. הסיבה לכך היא התפיסה הפסיכולוגית של רבי ישראל לגבי נפש האדם. רבי ישראל סבר שבנפש האדם יש כוחות חיצוניים ופנימיים. לכוחות הפנימיים הוא קרא 'כוחות כהים', מושג שמקביל למה שאנחנו רגילים לכנות אותו בתור 'התת-מודע'. הכוחות הכהים הם הרובד הפנימי שבאדם, זה ששולט בו וקובע את טבעו ואת אופיו.
להשקפת רבי ישראל 'יצר לב האדם רע מנעוריו', כלומר – ה'תאוה' ו'רוח הטומאה' הם חלק מהכוחות הכהים שמוטבעים עמוק בנפש האדם. כדי להילחם בהן צריך להפוך גם את השאיפות המוסריות ל'כוחות כהים', לחלק מהתת-מודע. זאת הסיבה לכך שחייבים ללמוד מוסר 'בהתפעלות', ברגש, ולחזור על כך שוב ושוב. כדי להטביע חותם ב'תת-מודע', בחלק האי-רציונלי שבאדם, צריך להפעיל כלים אי-רציונליים, במעין פעולה מכאנית.
רבי ישראל סלנטר הדגיש את החשיבות של החדרת יראת העונש ללב האדם, כלומר הפחד מפני העונש שיקבל על חטאיו בעולם הבא, בתור מניע נפשי לעבודת ה'. יראת העונש היא כמובן לא ערך בפני עצמה, אבל רבי ישראל סבר שרק בדרך זו ניתן להשתחרר מהתאוות ויצר והרע שהם חלק מטבע האדם.
הדגש על מצוות שבין אדם לחברו
למרות שהדגיש את הצורך בחיזוק היראה מפני ה', רבי ישראל לא היה מוכן לקבל את הנטייה הרווחת להדר ולהחמיר במצוות שבין אדם למקום, ובמקביל להקל ראש במצוות שבין אדם לחברו – ההפך. רבי ישראל סלנטר הזהיר את תלמידיו שאסור להדר במצוות – על חשבון אחרים.
מסופר שפעם התארח רבי ישראל בביתו של אחד מידידיו. כשניגשו כולם ליטול ידיים לפני הארוחה רבי ישראל קימץ מאוד בכמות המים שבה השתמש לנטילה. המארח התפלא ושאל את רבי ישראל מדוע איננו מהדר ליטול ידיים בשפע של מים. רבי ישראל השיב שהידור שכזה יגרום טרחה וצער למשרתת, שמביאה את המים לבית ממרחק רב.
עוד סיפור. שנה אחת לקראת חג הפסח היה רבי ישראל היה טרוד בעניינים שונים ולא היה יכול להשגיח על הנעשה בזמן אפיית המצות, כפי שהיה רגיל לעשות בדרך כלל. הוא הטיל על קרוביו למלא את מקומו. הם שאלו אותו על אילו דקדוקים יש להקפיד במיוחד בזמן אפיית המצות. רבי ישראל ענה להם שיזהרו במיוחד שלא יבואו מתוך דקדוק לגעור באישה האלמנה שלשה את הבצק להזדרז ובכך לצער אותה.
רבי ישראל סלנטר שם לב שלפעמים דווקא הקפדה על מצוות שבין אדם למקום שבאה מתוך יראת שמים, יכולה להיות סיבה לפגיעה במצוות שבין אדם לחברו.
כששמע רבי ישראל שבעיירה אחת העבירו את השוחט מתפקידו בגלל חשש פגימה בסכין שבה השתמש, הוא אמר 'מי יודע כמה פגימות היו בסכין ששחטו בה את השוחט'.
את עיקר המשמעות של החיים הדתיים ראה רבי ישראל בתיקון המידות והמעשים של הפרט – כל אדם בפני עצמו. פעם שאלו אותו מדוע הוא איננו עוסק בקבלה. רבי ישראל השיב:
'מאי נפקא מינה לי [=מה זה משנה לי] על איזה רקיע יושב הקב"ה. אחת ברור לי כי יכו בְּשוטים! ומאוד מאוד יכאב! וההכאות תהיינה בוערות! את זה אני יודע בבירור ומה לי עוד'.
התפשטות התנועה בישיבות הליטאיות
ברבי ישראל סלנטר התקיים שילוב תכונות נדיר. הוא היה גאון בתורה, צדיק מופלג ומנהיג ומהפכן חברתי. רעיונותיו ואישיותו עשו רושם רב על הקהילות שבהן שהה – בווילנה, בקובנה ולאחר מכן גם בערים במערב אירופה. כמו שסיפרנו רבי ישראל סלנטר פעל רבות בחייו להפיץ את בשורת המוסר. הוא גם עודד את תלמידיו הרבים לקבל משרות רבנות בקהילות שונות ולהפיץ את המוסר ברבים.
דרכו של רבי ישראל השפיעה במישרין או בעקיפין על כל העולם התורני בדורו. מספרים שכאשר נפטר בשנת תרמ"ג (1883), הרב קוק שישב בארץ ישראל התאבל עליו כאילו היה רבו (תיקון טעות: הרב קוק עלה לארץ ישראל בשנת 1904. תודה לחגי כהן שהעיר על כך). הרב קוק הסביר שאף על פי שהוא לא ראה אותו מעולם, הוא חש בהשפעה של רבי ישראל עליו.
אף על פי כן רבי ישראל לא הצליח להפוך את שיטת המוסר לנחלת המון העם. הסיבה המרכזית לכך היא כנראה שרוב האנשים לא היו מסוגלים לעמוד בתובענות הגדולה של שיטת המוסר.
המקום שבו תנועת המוסר כן הצליחה להתבסס ולהתפשט היה עולם הישיבות הליטאיות. תלמידיו ותלמידי תלמידיו של רבי ישראל עשו מאמצים גדולים להפצת שיטת המוסר. אנשי התנועה, ובראשם הרב נתן צבי פינקל, הקימו ישיבות חדשות על פי שיטת המוסר ופעלו להחדרת המוסר לישיבות קיימות. אבל – לא כולם קיבלו את החידושים של שיטת המוסר בשמחה. כתוצאה מכך נקלע העולם היהודי הליטאי לפולמוס המוסר.
פולמוס המוסר
כבר בימיו של רבי ישראל סלנטר קמו מתנגדים לשיטתו. כמו שהזכרנו קודם, לפני רבי ישראל לא היה מקובל בישיבות ליטא להשקיע זמן ומאמץ משמעותיים בלימוד מוסר. העיסוק הכמעט יחידי היה – לימוד תורה. רבי ישראל קרא תיגר על התפיסה הזאת, כאשר קבע את לימוד המוסר כתחום עצמאי ומשמעותי. המתנגדים לו טענו שמדובר בביטול תורה, ושלימוד המוסר מיותר, מכיוון שעצם לימוד התורה מספיק כדי להשיג את כל המטרות הרוחניות ששיטת המוסר מבקשת להשיג.
בשנת תרנ"ז (1897) ההתנגדות למוסר הפכה לפולמוס חריף, בעקבות הניסיונות של אנשי תנועת המוסר 'לכבוש' את עולם הישיבות. המתנגדים למוסר פרסמו כרוזים חריפים נגד ה'מוסרניקים', כלומר אנשי תנועת המוסר. הם האשימו אותם בצביעות, בכיתתיות ובביטול תורה, בתוספת כמות נכבדה של כינויי גנאי. אנשי תנועת המוסר השיבו בכרוזים משלהם. היו ישיבות שבהן ראשי הישיבה היו בעד שיטת המוסר אבל התלמידים התנגדו לה. בישיבות טֵלְז וסְלוֹבוֹדְקַה ההתנגדות התפרצה מספר פעמים כמרד גלוי. התלמידים יזמו שביתות ומהומות במטרה להיאבק בשיטת המוסר.
בסופו של דבר, המוסר ניצח. ההתנגדות למוסר הלכה ושככה, במיוחד לאור העובדה שישיבות המוסר החזיקו מעמד בפני רוחות ההשכלה בצורה הטובה ביותר. חלק מהמתנגדים למוסר הודיעו בפירוש שהם חוזרים בהם מדעתם, בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה. כתוצאה מכך, לימוד המוסר הפך לנורמה בעולם הישיבות הליטאיות.
זרמים בתנועת המוסר
כפי שסיפרנו קודם, ה'מוסרניקים' עשו מאמצים גדולים כדי להקים רשת ענפה של ישיבות מוסר. התנועה התרחבה ונוצרו בה זרמים ותתי-זרמים שפיתחו שיטות חינוך וכיווני מחשבה שונים. מקובל לומר שהתנועה התפצלה לשלוש אסכולות עיקריות: קֶלְם, סְלוֹבוֹדְקַה ונוֹבַרְדוֹק.
קלם
בית התלמוד תורה בקלם הוקם בשנת תרמ"ו (1866) על ידי רבי שִמחה זִיסֵל זִיו, בכיר תלמידיו של רבי ישראל סלנטר, שכונה 'הסבא מקלם'. בקלם גרסו שכדי להתעלות מבחינה מוסרית דרושריסון עצמי עקבי, ממושך והדרגתי, באמצעות פעולות מעשיות מתונות. הסבא מקלם הנחה להשליט את השכל על ההתנהגות ולהקפיד שכל פעולה תהיה מחושבת מראש. הוא חינך את תלמידיו לסדר ומשמעת עצמית חמורים, כיוון שראה בכל פיזור קל את שורש הפגמים המוסריים. מסופר שפעם אחת ביום הכיפורים רבי שמחה ראה שנטלת המים לא מונחת במקומה. הוא הקדיש לכך חלק ניכר מהדרשה שנשא לפני תפילת 'כל נדרי'.
בקלם דקדקו בכל תחום: נקבעה תוכנית לימודים מסודרת, והותקנו תקנות רבות לגבי הסדרים במקום. בית התלמוד תורה של קלם נודע בסדר ובניקיון מופתי, והתלמידים בקלם נדרשו להקפיד על לבוש מסודר ונקי.
סלובודקה
ישיבת סלובודקה נוסדה סביב שנת תרמ"א (1881) על ידי רבי נתן צבי פינקל, 'הסבא מסלובודקה', שהיה תלמידו של רבי שמחה. סלובודקה היא הזרם המתון בתנועת המוסר. רבי נתן צבי לא דגל בריבוי בפעולות מעשיות לחיזוק המוסר. הערך המרכזי שהודגש אצלו הוא 'גדולת האדם'.
רבי נתן צבי סבר שאם האדם יגיע להכרה שכלית מלאה של ערכו הרוחני, הפגמים והשיבושים שבו ייעלמו מאליהם. הרעיון הזה מופיע גם אצל חז"ל: 'אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות'; רוב המידות והמעשים המגונים נובעים מ'קטנות דמוחין' – מצרות אופקים רוחנית. הדרך להתרומם מעליהן היא להשריש בנפש שאיפות רוחניות נשגבות.
תפיסת 'גדולת האדם' בסלובודקה הייתה ניכרת גם בהופעה החיצונית של תלמידי הישיבה. תלמידי סלובודקה הסתובבו מגולחים, עם מקלות הליכה, לבושים בחליפות מודרניות ובכובעים אופנתיים.
נוברדוק
הזרם הרדיקלי ביותר בתנועת המוסר היה זרם נוברדוק, שנוסד על ידי רבי יוסף יוֹזֵל הורוביץ, 'הסבא מנוברדוק'. רבי יוסף יוזל היה רגיל לומר שאי אפשר ליהנות גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא. מי שרוצה להתעלות מבחינה רוחנית, צריך קודם כל לעקור מתוכו כל שאיפה חומרית, לפרוש לחלוטין מכל נטייה כלפי הבלי העולם, ולהתמסר באופן טוטלי לחיי תורה ורוח.
כדי להגיע לתכלית הזאת נקטו בנוברדוק 'פעולות' קיצוניות. כדי לשבור את מידת התאווה היו מסתפקים במזון מועט וישנים על ספסלים קשים. היו שהשפילו את עצמם ברבים באמצעות התנהגויות מוזרות, כמו להיכנס לבית מרקחת ולבקש מסמרים. המטרה הייתה לקבוע בלב את אפסות החיים ולהתחסן מפני השפעות חיצוניות.
מעל לכל עמד לימוד המוסר, שהוקדשו לו לפעמים גם שעות ארוכות מסדר היום. חידוש של רבי יוסף יוזל בתחום המוסר הייתה ה'בורסה'. התלמידים היו מסתובבים בחבורות הלוך ושוב בבית המדרש תוך כדי משא ומתן בענייני מוסר.
בנוברדוק הקצינו את לימוד המוסר ב'התפעלות'. הבחורים היו מתרוצצים בבית המוסר וצועקים צעקות נוראיות וחוזרים על פסוקים וקטעים בענייני מוסר שוב ושוב בבכי ובלב נשבר עד שהגיעו לאקסטזה.
הקטע הבא לקוח מתוך הספר 'נוברדוק' שכתב שמואל בן-ארצי. הוא מתאר את הניסיון של תלמיד בנוברדוק לעקור מליבו את האהבה לטבע, באמצעות לימוד מוסר 'בהתפעלות' בנוסח נוברדוק:
"מתנועע יצחק לובלינר בעיניים עצומות, […] כדי להזמין את כל כוחות נפשו למלחמה בעולם הדור נאה זה, שפרץ ללבו לפתע פתאום, כשודד מן המארב […] ומיד התחיל לעשות בו שַמות! נושך הוא את שפתיו מתוך בוז לעצמו על כישלונו הגדול, ובלחש זועק הוא מעמקי נשמתו ההומה: […]
מעלה הוא לפני עיניו את מראות הטבע בכפרו […] את שדות התבואה הירוקים באביב והזהובים לעת קיץ […] ומיד אחר כך את היובש והקמילה והריקבון […] וחוזר ומיילל […] 'י-בש ח-ציר, נ-בל ציץ, הוי הוי י-בש ח-ציר נ-בל ציץ…' "
השתלשלות התנועה עד ימינו
יש עוד המון מה לספר על קלם, סלובודקה ונוברדוק ועל אישים וזרמים אחרים בתנועת המוסר: על רבי יצחק בְּלַאזֵר, רבי אליעזר גורדון, רבי נפתלי אמסטרדם, על ישיבת מיר, ישיבת טלז, ישיבת לוֹמְזֶ'ה על הרב אליהו דסלר, אבל – אנחנו צריכים לסיים. ישיבות המוסר עברו טלטלות רבות בזמן מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה הישיבות השתקמו והוסיפו להתפשט ולהתפתח.
בשואה חרבה יהדות אירופה ובתוכה ישיבות המוסר. לאחר השואה הן הוקמו מחדש בעיקר בארץ ישראל ובארצות הברית. אבל – רוח המוסר המקורית אבדה. לימוד הגמרא הפך שוב לעיסוק הבלעדי, והמוסר נדחק לשוליים. עם זאת לתנועת המוסר היה תפקיד חשוב בעיצוב דמותה של הישיבה הליטאית. גם לאחר השואה המוסר המשיך והשפיע בגלגולים שונים על עולם הישיבות הליטאיות, עד היום.
הסתייגות ומשיכה
אלו רק ראשי פרקים. מי שמעוניין בהרחבה בנושא מוזמן לשמוע את סדרת ההרצאות של ד"ר בנימין בראון על תנועת המוסר באוניברסיטה המשודרת. קישור לשם נמצא בפוסט של הפרק באתר. אפשר לשמוע שם גם על הביקורת שמתחו הוגים חשובים כמו הרב סולובייצ'יק והחזון איש על תנועת המוסר.
מן הסתם גם לכם הייתה הסתייגות מחלק מהדברים ששמעתם. מן הסתם בעיקר בחלק על נוברדוק. אנחנו רגילים לסגנון חיים הרבה יותר נינוח וסלחני, רחוק מהתובענות של תנועת המוסר. אבל – האם לא היינו רוצים לראות מסביבנו אנשים מופלאים כמו רבי זונדל ורבי ישראל? האם אנחנו מסוגלים בכלל להיות כמותם? ו – איך?
תודות
תודה לאבא ואמא שלי, זאב וגילה שטאל, ולחגי עמנואל על ההגהה וההערות על הפרק.
תודה לאורי בירן, אליקים ברנר וערן זוכמן שתרמו את קולותיהם לשם הפקת צלילי בית המוסר.
תודה לאביש ברודט שנתן לי רשות להשמיע את השיר 'שקעה חמה' בביצועו. השיר נכתב על ידי הרב אברהם קפלן, שהיה מאנשי תנועת המוסר (למד בישיבת סלובודקה). תודה גם לרב שמואל ברזיל שהלחין את השיר 'בלבבי משכן אבנה' על הרשות להשמיע אותו בפרק.
שלום רב, הנני צאצאית ממשפחתו של הרבי ישראל (ליפקין) מסלנט. אני מציינת את שם המשפחה ליפקין כי לאימי ז"ל קראו לאה ליפקין לפני שנישאה. שמעתי את דברייך בהתרגשות רבה והרגשתי באנרגיות חיוביות . ממש לראשונה דומני שהבנתי את דרכה של אימי וגאוותה שהיתה צאצאית ממשפחתו ואת תורתו מימשה בדבקות בכל שנות חייה והעבירה זאת אלי. עכשיו אני מבינה היטב מדוע גם אני מתנהגת ומתנהלת בחיי האישיים כהולכת לאורו. ערכים שינקתי מסתבר לא רק מאימי אלא מעץ שורשיי. כנראה שבקרוב ברמלה נערוך ערב לכבודו. האם נוכל ליצור קשר?
תודה מראש אידית
איתמר… אכן פרק מדהים. מעניין, מחכים, ובעיקר פותח לנו צוהר לעולם שלם שהיה, וכמו שאמרת, כמעט אבד. נושא המוסר מעסיק אותי רבות בחיי, ועל כן היה תוכן הפרק משמעותי לי שבעתיים.. בציפייה לשמוע את שאר הפרקים. הרבה הצלחה, וכמו שהייתי נוהג לומר לפקודיי: "כשעובדים עובדים, וכשנחים מכינים את הפודקאסט הבא"… תודה!
שוב, רק הערה אחת: הרב קוק התאבל על ר' ישראל סלנטר בגיל 18.
כמובן היה זה הרבה לפני שעלה ארצה (עלייתו של הרב קוק לארץ הייתה בשנת תרס"ד-1904. 21 שנה לאחר מכן)
'הסיפור שלנו' היא פודקאסט (תכנית רדיו אינטרנטית) בנושאי יהדות ויהודים. היא עוסקת בתחומים מגוונים: היסטוריה, הלכה, הגות ועוד. בכל פרק - נושא חדש. ניתן להאזין לפרקים או לקרוא אותם.
9 תגובות
דלגו לטופס מילוי התגובה
שלום רב, הנני צאצאית ממשפחתו של הרבי ישראל (ליפקין) מסלנט. אני מציינת את שם המשפחה ליפקין כי לאימי ז"ל קראו לאה ליפקין לפני שנישאה. שמעתי את דברייך בהתרגשות רבה והרגשתי באנרגיות חיוביות . ממש לראשונה דומני שהבנתי את דרכה של אימי וגאוותה שהיתה צאצאית ממשפחתו ואת תורתו מימשה בדבקות בכל שנות חייה והעבירה זאת אלי. עכשיו אני מבינה היטב מדוע גם אני מתנהגת ומתנהלת בחיי האישיים כהולכת לאורו. ערכים שינקתי מסתבר לא רק מאימי אלא מעץ שורשיי. כנראה שבקרוב ברמלה נערוך ערב לכבודו. האם נוכל ליצור קשר?
תודה מראש אידית
מדהים יפה ממש אחד הפודקסטים הטובים ביותר !!!! אני אמליץ לחברים ..
תודה רבה וישר כוח גדול..
איתמר… אכן פרק מדהים. מעניין, מחכים, ובעיקר פותח לנו צוהר לעולם שלם שהיה, וכמו שאמרת, כמעט אבד. נושא המוסר מעסיק אותי רבות בחיי, ועל כן היה תוכן הפרק משמעותי לי שבעתיים.. בציפייה לשמוע את שאר הפרקים. הרבה הצלחה, וכמו שהייתי נוהג לומר לפקודיי: "כשעובדים עובדים, וכשנחים מכינים את הפודקאסט הבא"… תודה!
את סדרת ההרצאות של האוניסברסיטה המשודרת על תנועת המוסר ניתן גם להוריד מ־icast כפודקאסט נורמלי.
זה הפרק הראשון שאני שומעת ונהניתי מאד
הפרק מוגש ברמה מקצועית גבוהה
תודה!
Author
הי נעמי, תודה גם לך!
שוב, רק הערה אחת: הרב קוק התאבל על ר' ישראל סלנטר בגיל 18.
כמובן היה זה הרבה לפני שעלה ארצה (עלייתו של הרב קוק לארץ הייתה בשנת תרס"ד-1904. 21 שנה לאחר מכן)
Author
אמת. הוספתי הערה. תודה!
מחכים כבר לפרק השלישי…