איך הצליח שבתי צבי לסחוף אחריו מאמינים רבים כל כך? למה לא חשבו אותו למשוגע או לתימהוני? בתקופת השיא של התנועה השבתאית כמעט כל היהודים בעולם האמינו ששבתי צבי הוא אכן מלך המשיח. איך זה קרה? לפני ואחרי שבתי צבי היו אנשים שטענו שהם המשיח. אף אחד מהם לא עורר תנועה משיחית בסדר גודל דומה. מי היה אותו שבתי צבי ש'הפיל בפח' את העם היהודי כולו? . . . . . . . . . . . . 

לשמיעת הפרק:

הפרק מאוחסן באתר הפודקאסטים הישראלי iCast

 ↓ הורדה למחשב ↓ 

(משתמשי 'Internet Explorer' – מקש ימני + שמירה בשם)

לטקסט המלא של הפרק גללו למטה.

מקורות:

 

גרשם שלום, 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו' (שני כרכים), הוצאת עם עובד, תל אביב 1957.

הערך 'שבתי צבי' באנציקלופדיה העברית.

גרשם שלום, 'מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה', מוסד ביאליק 1974.

יהודה ליבס, 'סוד האמונה השבתאית', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1995.

גרשם שלום [עורך: יהודה ליבס], מחקרי שבתאות, הוצאת עם עובד, תל-אביב 1991

יהודה ליבס, 'מעמד השבתאות בעם ישראל', 2007

יהודה ליבס, 'תלמידי הגר"א, השבתאות והנקודה היהודית'

ישעיה תשבי, 'על משנתו של גרשם שלום בחקר השבתאות', בתוך: 'נתיבי אמונה ומינות', מסדה 1964

יוסף דן, 'השבתאות והעידן החדש בתולדות ישראל', בתוך: דוד אסף[עורך], 'מדעי היהדות' (כתב-עת), 33, תשנ"ג

הערך 'נושאים במחלוקת במשנתו של גרשם שלום' מויקיפדה העברית

הערך 'תנועות משיחיות' באנציקלופדיה העברית.

משה אידל, "אחד מעיר ושניים ממשפחה', עיון מחודש בבעייה הפוצתה של קבלת האר"י והשבתאות'

ר' ליב ב"ר עוזר, 'סיפורי מעשי שבתי צבי (בשרייבונג פון שבתי צבי)', הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים 1978

להרחבה:

רחל אליאור, 'שבתאים, חסידים ומתנגדים והנהגת הקהילה היהודית במאה ה-18'

——————–

פסקול:

'ניגון ריקוד', להקת 'הלב והמעיין' מתוך האלבום 'שירה חדשה'

משה לאופר, 'ענוים' (בשעה שמלך המשיח בא), לחן: יוסי גרין. חומרים נוספים של משה כאן

'אני מאמין', הקלטה: מתן רוזנברג.

ירחמיאל ביגון ולהקת 'פרחי מיאמי', 'משיח'

'ישעיהו ליבוביץ על ביאת המשיח'

Dexter Britain, Thought Battle (instrumental)

Freesound.org – "Mysterious Transitions" by Celticvalkyria

Freesound.org – "Transitions & Logos" by Celticvalkyria

Freesound.org – "rhodes mystery bed 8.wav" by keplar

Freesound.org – "slow introduction 0T22m" by Setuniman

Freesound.org – "mysterious 0R_34mi" by Setuniman

Freesound.org – "tension.wav" by ERH

Freesound.org – "slow atmosphere 3.wav" by ERH

Freesound.org – "strange atmosphere 0U61m.WAV" by Setuniman

 

———————-

טקסט פרק מלא:

פרק מספר 8, ב' בכסלו תשע"ה.

משיח שקר. על שבתי צבי.

פתיחה

שלום. ברוכים הבאים לתכנית הסיפור שלנו. 'הסיפור שלנו' היא פודקאסט על יהדות ויהודים. בכל פרק נעסוק בנושא אחר מתחום ההלכה, ההגות או ההיסטוריה היהודית. הפעם נדבר על אחת הפרשיות הכאובות והמטלטלות ביותר בתולדות עם ישראל: משיחיות השקר של שבתי צבי, שהצליח לסחוף אחריו את העולם היהודי כולו. לי קוראים איתמר. נתחיל.

המשיח בא

[פסקול: 'ענוים' (בשעה שמלך המשיח בא), לחן: יוסי גרין. ביצוע: משה לאופר]

'אחינו בית ישראל: ידוע להוי לכו [=יהיה ידוע לכם] שנולד משיחנו בקהילת קודש סמירנה! [=אִיזְמִיר] נקרא בשמו 'שבתי צבי', אשר במהרה תגלה מלכותו, ויקח כתר מלכות מראש מלך ישמעאל וישים על ראשו, והמלך ילך אחריו כעבד כנעני כי לו המלוכה. […] ובבוא משיחנו ומשה רבנו עם כל היהודים לירושלים, אז ירים ה' א-להינו את בית המקדש מן השמים, בנוי בזהב ואבנים טובות המאירים כל קרתא דירושלים. ומיד יקריב משיחנו קרבנות לה', ואחר זה תהיה תחיית המתים בכל העולם, […] עין בעין יראו בשוב ה' את שיבת ציון. וכתבתי לכם תכף הדבר, למען תדעו כי במהרה תזכו לגאולה.'[1]

תארו לכם איזו התרגשות אחזה ביהודים בכל רחבי הגולה כששמעו את הדברים האלו. משיח בן-דוד, המשיח, בא! במשך מאות שנות גלות העם היהודי לא זנח את אמונתו, וציפה ונכסף לבוא יום הישועה, והנה סוף סוף – הגיע זמן הגאולה! הגויים לא יוסיפו עוד לרדות בנו ולהשפיל אותנו. עם ישראל יעלה לגדולה כבימי קדם. כל פזורינו ונדחינו יתקבצו וישובו אל ארץ ישראל, ארץ הקודש. בית המקדש ישוב ויבנה, המתים יקומו לתחיה!

נסו לדמיין את החוויה הזאת. את גל התרוממות הרוח ששטף את הקהילות היהודיות כולן; את עוצמת הנחמה שהרוותה את נפשם של היהודים בפולין וברוסיה, שהיו נתונים עדיין תחת הרושם המזעזע של פרעות ת"ח-ת"ט; ואת האכזבה המרה שנחלו, כאשר נודע להם ששבתי צבי היה משיח-שקר.

שמועות ואיגרות

מחבר האיגרת שקראנו הוא נתן העזתי, נביא התנועה השבתאית מהעיר עזה. נתן שלח את האיגרת הזאת למצרים בימים הראשונים של שנת תכ"ו, ספטמבר 1665. לשם הדיוק ההיסטורי צריך לומר שהנוסח שהקראנו איננו מקורי, אלא מעובד[2]. למרות זאת, הוא משקף בצורה נאמנה את תוכן האיגרות ששלחו נתן ומאמינים אחרים בשבתי צבי אל רחבי הגולה, מתחילת שנת תכ"ו.

בשורת הגאולה שיצאה מארץ ישראל התפשטה במהירות בכל רחבי הגולה במהלך הסתיו של שנת 1665. במקביל נפוצו שמועות על מעשי ניסים ונפלאות שאירעו. סופר כי עשרת השבטים האבודים התגלו, ושחילותיהם כבשו את העיר מכה. שמועות אחרות דיווחו על שקיעת הכנסיות הנוצריות באדמה. ההתלהבות גאתה. לכבודו של שבתי צבי המשיח חוברו שירים ותפילות. המסחר שבת, והכל עסקו בתשובה ובהכנות לגאולה. היו שמכרו את כל רכושם בחצי חינם והתכוננו לעליה לארץ ישראל.

למה האמינו לשבתי צבי?

סיפור אישי. אני פגשתי את המשיח. באוטובוס. ברצינות – יום אחד התיישב לידי בקו 7 גבר לא מגולח חבוש בכיפה גדולה, יוסף מנחם שמו. יוסף שאל אותי אם אני רוצה שנלמד ביחד 'קצת תורה'. הנהנתי בהסכמה, כמובן.

פתח יוסף וציטט פסוקים הרבה מהתורה ומהנביאים; והחל דורש אותם בדרך גימטראות ונוטריקונים, ולגלות בהם רזים הרומזים על זמן מלחמת הקץ, עת אשר ינגח משיח ישראל את שבעים אומות העולם, כמה שנאמר 'בהם עמים ינגח'. יוסף כילה את דרשתו, ואז הכריז בקול שליו: 'אני המשיח'. הנהנתי בהסכמה, כמובן.

יוסף נראה מעודד וירד בתחנה הקרובה.

איך הצליח שבתי צבי לסחוף אחריו מאמינים רבים כל כך? למה לא חשבו אותו למשוגע או לתימהוני? בתקופת השיא של התנועה השבתאית כל היהודים בעולם האמינו ששבתי צבי הוא אכן מלך המשיח. ה'כופרים' שהתנגדו לו היו מיעוט זניח. איך זה קרה? לפני ואחרי שבתי צבי היו אנשים שטענו שהם המשיח. אף אחד מהם לא עורר תנועה משיחית בסדר גודל דומה. מי היה אותו שבתי צבי ש'הפיל בפח' את העם היהודי כולו?

ראשיתו של שבתי צבי

שבתי צבי נולד באִיזְמִיר שבמערב טורקיה בשנת 1626[3]. אביו ואחיו עסקו במסחר. שבתי צבי התגלה כתלמיד מוכשר. הוא המשיך ללמוד תורה במשך כל שנות התבגרותו, ומשפחתו דאגה לפרנסתו. יש מקור שמספר שמגיל 15 שבתי צבי החל בחיי פרישות והתבודדות. הוא עזב את הישיבה ולמד בעצמו מספרים. במקביל החל לנהוג מנהגי חסידות ונזירות, והרבה בסיגופים ובטבילות.

בגיל 18 ככל הנראה הוסמך שבתי צבי כ'חכם'. משערים שבערך מהשלב הזה שבתי צבי התחיל לעסוק בקבלה. בניגוד למקובל, שבתי לא למד קבלה מפי מקובל אחר, אלא לבד בכוחות עצמו.

מאניה-דפרסיה

ככל הנראה, לשבתי צבי הייתה מחלת-רוח. על פי עדויות רבות שנשתמרו על חייו של שבתי צבי, ניתן לקבוע ששבתי סבל מהפרעה דו-קוטבית, הידועה בשם 'מַאניה-דֶפרסיה'. הלוקים ב'מאניה-דפרסיה' מיטלטלים בין שני מצבי רוח קיצוניים. 'מאניה' – שמתאפיינת באופוריה, התרוממות רוח, פעלתנות, השראה עליונה, ותחושת כל-יכולות, ו'דפרסיה', כלומר – דיכאון, פסיביות, תחושת חוסר-אונים וייאוש.

מצבי הרוח הקוטביים מתחלפים, לפעמים במחזוריות קבועה ולפעמים בפרקי זמן משתנים. ביניהם עשויות להיות תקופות שפיות ממושכות. שבתי צבי החל לגלות תסמינים של הפרעה דו-קוטבית כשהתקרב לגיל 20. היא המשיכה ללוות אותו במשך כל חייו[4].

ה'מאניה-דפרסיה' של שבתי היא נקודת מפתח להבנת דמותו. התקף 'מאני' חזק גורם לתחושת עליונות אקסטטית. אחת העדויות המוקדמות מספרת על אירוע שבו שבתי צבי הרגיש שהוא מתרומם, פיזית ממש, מעל לקרקע. שבתי שאל את חבריו האם הם ראו אותו פורח באוויר. כשהם ענו שלא, הוא השיב להם: 'לא זכיתם למראה מפואר כזה כי לא נטהרתם כמוני'[5]. חשוב לשים לב – שבתי צבי לא ראה בהתקפי ה'מאניה' שלו מחלה; הוא תפס אותן כהארה עליונה.

אדם שסובל מהתקפי 'מאניה', אבל מפרש אותן כחוויות מיסטיות, עשוי בהחלט לראות בעצמו בעל חזון הנעלה מעל סביבתו. הוא גם בהחלט עשוי להגיע למסקנה שהוא ולא אחר נועד להיות המשיח.

פורענות, תקוה, התגלות

בשנת ת"ח, 1648, עברה טלטלה גדולה על העולם היהודי. בתאריך הזה נתלו תקוות לוהטות. במאמר בספר הזוהר נכתב כי בשנת ה' אלפים ת"ח עתידה להתרחש תחיית המתים[6]. היו מקובלים שדרשו ששנה זו תהיה שנת הגאולה; הקץ האחרון, לאחר שכל חישובי הקיצים האחרים הכזיבו.

אבל במקום גאולה הגיעה פורענות. בשנת ת"ח פרץ מרד הקוזקים בהובלת בוגדן [נהגה: בּוֹהְדַּן] חְמֶלְנִיצְקִי. במהלך המרד, שהתרחש באזור אוקראינה של היום, טבחו הקוזקים אלפי יהודים. יהודים רבים אחרים מתו ברעב ובמגפות, אולצו להמיר את דתם, או נמכרו לעבדות.

המאורעות האכזריים לא כיבו את התקוות המשיחיות, אלא אפילו הגבירו אותן. הפורענויות נתפסו כ'חבלי משיח'. כלומר צרות שבאות לעולם סמוך לבואו של המשיח, במטרה לעורר לתשובה ולקרב את הגאולה. 'פרעות ת"ח-ת"ט' עוררו הד גדול בעולם היהודי. השבויים ופליטי החרב הגיעו לארצות רבות, וביניהן גם לטורקיה, מקום מושבו של שבתי צבי. המתח המשיחי היה ניכר.

אין ספק שלאווירה הזאת הייתה השפעה על שבתי צבי. מצבי ה'מאניה' שלו בשילוב עם האווירה הכללית הולידו תוצאות הרות משמעות. בשנת 1648 חווה שבתי צבי התגלות, שבה נאמר לו שהוא מושיעם וגואלם של ישראל[7].

'מעשים זרים'

האם שבתי צבי הכריז בפומבי על משיחיותו מיד לאחר ה'התגלות'? לא ברור. מה שבטוח הוא שגם אם כן, אף אחד לא לקח אותו ברצינות. שבתי צבי היה ידוע באִיזְמִיר כחולה-רוח. הדבר התפרסם בעקבות ה'מעשים הזרים' שנהג לעשות בזמן שהיה במצבי 'מאניה'.

הכוונה ב'מעשים זרים' היא למעשים הנוגדים את ההלכה. ביניהם בלט מעשה אחד, שחזר על עצמו. בזמן ההתקפים שבתי צבי נהג להגות בציבור את שם ה' המפורש, שם הוי"ה, דבר שהוא איסור חמור. יתכן מאוד שהנטייה הזאת התפתחה בעקבות מאמר הגמרא שלפיו בעולם הבא שם ה' יהגה במפורש[8].

בין השנים 1646-1650 שבתי צבי נישא פעמיים. הוא נמנע מלגעת באשתו הראשונה ואולץ להתגרש. הסיפור חזר על עצמו עם אשתו השנייה. בתקופה הזו שבתי צבי ממשיך לעסוק בקבלה ביחד עם חוג חברים. הוא התחיל לדבר אז על 'סוד הא-להות' שנתגלה לו. בשלב מסוים בין השנים 1651 ו- 1654, מעשיו ה'זרים' של צבי הגדישו את הסאה, וסבלנותם של רבני אִיזְמִיר כלפיו פקעה. שבתי צבי גורש מהעיר[9].

נדודים וגירושים

עם גירושיו מאִיזְמִיר מתחילה בחייו של שבתי צבי תקופת נדודים ארוכה. צריך לזכור שבין מצבי ה'מאניה' וה'דפרסיה' היו לשבתי גם תקופות של שפיות. בזמנים האלו הוא התגלה כאדם נעים במיוחד. סיפרנו כבר ששבתי היה אינטלקטואל עם השכלה תורנית רחבה. זה הזמן לספר על תכונות נוספות שלו. שבתי היה אדם נאה. היה לו גם כישרון מוזיקלי, הוא היה זמר מוצלח. מהעדויות שכתבו עליו בני דורו עולה שהוא היה שופע חן ובעל הליכות אציליות; היה לו קסם אישי. לאור זאת אפשר להבין איך בכל מקום שאליו הגיע בנדודיו, הוא התקבל יפה בין תלמידי החכמים.

סלוניקי

התחנה הראשונה בנדודיו של שבתי צבי הייתה בעיר סלוניקי שביוון. נראה שמשפחתו של שבתי המשיכה לתמוך בו כלכלית, והוא היה פטור מעול הפרנסה. שבתי צבי הצליח לרכוש לו בסלוניקי חברים ותלמידים. אבל אז התפרץ התקף מאניה נוסף. שבתי צבי הכין סעודה והזמין אליה את נכבדי החכמים שבסלוניקי. במהלך הסעודה הוא העמיד חופה והביא ספר תורה, ואז, שבתי צבי ערך טקס קידושין בינו לבין התורה. החכמים במקום סידרו מיד גירושין בין שבתי לבין סלוניקי.

קושטא

אחרי שגורש מסלוניקי נדד צבי במשך זמן רב בין ערי יוון. בשנת 1658 הוא הגיע לקושטא הבירה, איסטנבול של היום. גם בקושטא שבתי צבי מתקבל יפה, ומתיידד עם החכמים במקום. גם בקושטא תוקפות את שבתי אקסטזות שבמהלכן הוא מבצע 'מעשים זרים'. באחת הפעמים שבתי צבי חוגג ביחד את שלושת הרגלים, פסח שבועות וסוכות בשבוע אחד. הוא מנמק את העבירה הזאת בטענה שניתנה לו תורה חדשה. תורה שמחדשת מצוות ומבטלת איסורים קודמים. הוא גם מנסח ברכת כפירה: 'ברוך מתיר איסורים'. בשל המעשים האלו שבתי צבי סופג עונש מלקות ומוכרז עליו נידוי.

'גירוש שדים'

בהמשך נדודיו חוזר שבתי צבי לאִיזְמִיר. שם הוא נתקף בדיכאון למשך תקופה ארוכה. לאחר מכן הוא עובר דרך רודוס וקהיר, ומגיע לירושלים. שם הוא משתלב בין החכמים והמקובלים שבעיר. מירושלים צבי נשלח אל מצרים למטרת גיוס כספים. שם, נישא שבתי צבי לשרה, נערה אשכנזייה עם עבר מסתורי.

האם במהלך שנות נדודיו שבתי צבי מכריז על עצמו כמשיח ומנסה לאסוף סביבו מאמינים? על פי מחקריו של גרשם שלום, התשובה היא לא[10]. יתכן שבעת התפרצויותיו ה'מאניות' שבתי טוען שהוא המשיח; אבל במשך כל שאר הזמן הוא בסך הכל שואף להיות חכם ככל החכמים. ההתקפים החוזרים שלו מסבים לו רק סבל ובושה, והוא משתדל בכל כוחו להיאבק בהם.

ידוע שבזמן ששבתי צבי שהה בקושטא הוא ניסה להיפטר ממחלתו באמצעות קבלה מעשית. לפי דוקטרינת הטיפול הזאת ההתקפים הם תוצאה של 'דיבוק'; דהיינו השתלטות של 'שדים' על הגוף. בכדי למגר את ההתקפים יש לבצע 'גירוש שדים', שנעשה באמצעות 'השבעה'. הטיפול לא צלח, ושבתי הוסיף ליפול שוב ושוב קרבן למחלתו.

מסוכן או מסכן?

ה'מאניה-דפרסיה' של שבתי צבי גזרה עליו חיי סבל ונדודים. במשך שנים הוא נדד מעיר לעיר, הוכה, הוחרם, גורש, וספג אינספור ביזיונות. שבתי צבי, משיח השקר הרשע, היה אדם מסכן. אדם שמחלת-רוח שלטה בחייו, והפכה אותם לסיוט מתמשך.

הנקודה הזאת מעוררת כמה מחשבות. מה היה קורה אילו הקהילה היהודית באִיזְמִיר הייתה מצליחה להכיל את שבתי צבי? או הקהילה בסלוניקי? או בקושטא?

אבל לפני זה, חייבים לענות על שאלה מטרידה הרבה יותר: איך יכול להיות שהחולה-נפש הזה התקבל כמשיח בכל קהילות ישראל?

נקודת המפנה בחייו של שבתי צבי מתרחשת כאשר שבתי צבי פוגש ברבי אברהם נתן אשכנזי, נתן העזתי.

רקע וגורמים

אנחנו נאלצים לקטוע את הסיפור באמצע. אני ממש מתנצל אבל פשוט אין ברירה. כדי להבין את ההמשך חייבים לדבר קודם על הרקע והגורמים ההיסטוריים והדתיים של התופעה השבתאית. שימו את שבתי בצד, זאת הולכת להיות הקדמה ארוכה ומייגעת, אבל – גם מאוד מעניינת.

גרשם שלום

הפרק הזה מבוסס על מחקריו של גרשם שלום על התנועה השבתאית[11]. גרשם שלום היה מגדולי חוקרי היהדות במאה ה-20. שלום יסד שני ענפי מחקר חשובים: חקר הקבלה, וחקר השבתאות המודרני. שלום העלה טענה מרכזית אודות התופעה השבתאית. הוא חלק על ההיסטוריונים שקדמו לו, שתלו את התפרצות השבתאות בגורמים חברתיים. גרשם שלום הודה שלגורמים האלו הייתה השפעה על התנועה השבתאית, אבל טען, אני מצטט[12]:

'אך לעומת כל זה עומד הגורם העיקרי שהקנה צורה דומה לגילויי התנועה [השבתאית א.ש] ברוב המקומות, ואת הגורם הזה אין להסתיר מאחורי […] הויכוחים על היסוד החברתי של תנועה כבירה זו. גורם זה הוא הגורם הדתי. […] ראוי הוא גורם זה ליחד עליו את הדיבור, כי הוא שגרם לאותה מתיחות מיוחדת שמתוכה נולדה התנועה השבתאית […]. גורם זה הוא הקבלה בדמות המיוחדת שקיבלה במאה ה-17, דהיינו בדמות קבלת האר"י'.

לדברי שלום, קבלת האר"י שנפוצה בקרב העם הייתה התשתית שעל גביה פרחה האמונה השבתאית.

איך, ומה ולמה? נסביר. אנחנו חוזרים כ- 150 שנה לאחור.

גירוש ספרד

גירוש ספרד, שאירע בשנת 1492, היה זעזוע קשה. הוא עורר גל אפוקליפטי חזק, כלומר תחושה שצרות הגירוש הינם 'חבלי משיח', המבשרים את בוא הגאולה הקרובה. היו שחזו ששנת 1530 תהיה שנת הגאולה. כתוצאה מכך, מאז גירוש ספרד אפשר לזהות נוכחות מוגברת של רעיונות משיחיים בקרב חוגי המקובלים. במקביל התרחש תהליך נוסף: הפצת הקבלה בקרב העם. היום זה לא נשמע עניין גדול, אבל צריך לזכור שבעבר תורת הסוד באמת הייתה סודית. תורת הקבלה נמסרה ליחידים מפי יחידים ורזיה נשמרו בקנאות. איזו הצדקה הייתה לחשיפת הסודות הגנוזים של הקבלה בפני ההמון?

כשקרב הקץ הסודות מתגלים

לנימוק שניתן לכך יש קשר הדוק להתעוררות המשיחית. היו מקובלים ספרדים שאמרו שרזי חכמת הנסתר צריכים להישמר בין יחידים דווקא בימי הגלות, מחמת 'מיעוט הלבבות'. אבל ככל שמתקרב קץ הגאולה, סודות הקבלה מתגלים יותר ויותר[13]. בהמשך התפתח גם רעיון מרחיק לכת אפילו יותר. אני מצטט מהספר 'אור החמה' של המקובל רבי אברהם אזולאי[14]. הספר נכתב בשנת 1612:

'מצאתי כתוב כי מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת [=כלומר בקבלה] בגלוי, היה לזמן קצוב עד תשלום שנת הר"ן [1490], ומשם ואילך […] הותרה הגזרה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר, ומשנת ת"ש [=1540] ליצירה. מצוה מן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים […], ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח […], אין ראוי להתרשל'

כלומר עצם לימוד הקבלה על ידי 'גדולים וקטנים' מקרב את בוא הגאולה!

היו חכמים שדעתם לא הייתה נוחה מהמצב שנוצר. רבי יוסף יַעַבֵץ, ממגורשי ספרד מתלונן ש'רבים עתה עם הארץ המוכים בסנוורי גאותם בחושבם כי השיגו סודות התורה ותעלומותיה מבלי ריח תורה וטעם מצוה'[15].

התפשטות הקבלה הכינה את הקרקע לשלב הבא.

קבלת האר"י

מתחילת המאה ה-17 החלה להתפשט בקרב לומדי הקבלה קבלת האר"י. קבלת האר"י, או הקבלה הלוריאנית, נקראת על שם מיסדה, רבי יצחק לוריא – האר"י הקדוש מצפת. קבלת האר"י חידשה יסודות ומושגים קבליים רבים. הייתה לה השפעה עצומה על עולם הקבלה. כפי שנראה בהמשך, הייתה לה גם השפעה מכריעה על תולדות השבתאות.

עכשיו, כדי להבין איך ומה בדיוק קרה שם, חייבים להכיר כמה מהמושגים של קבלת האר"י.  אין ברירה. אנחנו מתחילים עכשיו קורס מזורז בקבלת האר"י[16]. אנחנו נדבר על ארבעה מושגים מקבלת האר"י: 'צמצום', 'אצילות', 'שבירת הכלים', ו'העלאת ניצוצות'.

'צמצום'

נפתח במושג 'הצמצום'. ה'צמצום' בא לענות על שאלה פשוטה, אבל נועזת: אם הקב"ה, אור אינסוף, הוא אינסופי, אז איך יתכן שהעולם קיים? הרי אינסופיותו של האינסוף צריכה למלא הכל, אז איפה נשאר מקום בשבילנו – בשביל העולם? בעיה.

תשובתו של האר"י לשאלה היא כזאת: א-להים 'צמצם' את עצמו, כביכול, כדי לפנות מקום בשביל העולם. החלל שנוצר כתוצאה מכך נקרא בפי האר"י 'טְהִירוּ'[17].

'אצילות'

עכשיו, כשיש מגרש ריק, אפשר להתחיל לבנות. בריאת העולם הייתה באמצעות 'אצילות', זה המושג השני שלנו. אצילות פירושה האצלה מאור אינסוף אל העולם. לתוך החלל הפנוי שלח אור-אינסוף קו אור. מ'קו האור' התהוו ה'ספירות'. בשלב הזה העולם היה מורכב מעולמות רוחניים בלבד. ה'ספירות' הן ישויות רוחניות, ביטויים שונים של הא-לוהות. הן מכונות בקבלת האר"י בשם 'כלים'. תזכרו את זה, כלים=ספירות.

'שבירת הכלים'

הגענו למושג השלישי, שמתאר מאורע דרמטי – 'שבירת הכלים'. בתהליך יצירת ה'כלים' התרחשה קטסטרופה. לא ברור מה הייתה הסיבה לכך[18]. מכל מקום זה מה שקרה: הכלים לא עמדו בלחץ ה'אורות' ונשברו. שברי הכלים עם שיירי ניצוצות האור הא-להי ירדו למטה אל ה'טהירו'. משברים אלו התהוו ה'קליפות'. ה'קליפות' הם כוח הרע שבעולם. ממשלת הזדון של ה'סטרא-אחרא', השטן.

עם 'שבירת הכלים' העולם הפך לעולם משובש. עולם של אי-סדר שבו טוב מעורב ברע; עולם שבו חלק מה'קדושה' נמצאת ב'גלות'. הכוונה לניצוצות האור הא-לוהי ש'נפלו' ונכלאו ב'קליפות'.

תהליך התיקון של העולם הפגום החל על ידי פעולתם של אורות ה'אצילות'. האורות 'השתלשלו' ו'התעבו' עד שיצרו את העולם שלנו, 'עולם העשיה'.

סיום תהליך התיקון הוטל על אדם הראשון. תפקידו היה להשלים את התהליך על ידי הפרדת הטוב מהרע. היה עליו לגאול את הניצוצות מהקליפות, ולהביא לסיום האסון הקוסמי של גלות ה'קדושה'.

אבל אדם הראשון נכשל. חטאו של אדם הראשון, האכילה מעץ הדעת טוב ורע, היה בבחינת 'שבירת כלים' שניה. שוב התערבבו טוב ורע. העולמות ירדו אל ה'קליפות' והחומר שהיה בתחילה זך, הפך לגס וגשמי. הרע קיבל דריסת רגל בעולם. היה צריך להתחיל את תיקון העולם מחדש.

התפקיד של תיקון העולמות עבר לצאצאי אדם הראשון. נשמתו הגדולה של אדם הראשון כללה בתוכה את נשמותיהם של כל הדורות. נשמתו הייתה מורכבת מ'ניצוצות' רבים, כאשא כל ניצוץ הוא נשמה פרטית של אדם יחיד. לא להתבלבל – אלו לא הניצוצות שדיברנו עליהם קודם, אלו ניצוצות אחרים.

חטא אדם הראשון גרם לניצוצות להתפזר. ניצוצי-הנשמות שהיו מדובקים יחד בנשמתו נשרו לתוך ה'קליפות'. מאז, כלואים בקליפות אלה לצד אלה ניצוצי-אורות א-לוהיים, וניצוצי-נשמות. משימת התיקון הנדרשת היא כפולה: הפרדת הניצוצות האלו והאלו מן הקליפות.

הפרדת 'ניצוצות' מהקליפות נקראת 'העלאת ניצוצות'. זה המושג הרביעי והאחרון.

'העלאת ניצוצות'

איך מעלים ניצוצות?

'העלאת ניצוצות' נעשית באמצעות קיום תורה ומצוות. כל ישראל יש להם חלק בהעלאת הניצוצות[19]. כולם שותפים בתיקון העולם. על ידי לימוד תורה ושמירת מצוות, מתבררים, כלומר מופרדים, הניצוצות מה'קליפות' ושבים לשורשם. הצדיקים והחסידים שבכל דור חשובים במיוחד. על ידי כוונות וייחודים מדוקדקים ועמוקים, בכוחם להעלות ניצוצות רבים.

כל כוח החיות והקיום של ה'קליפה' מגיע מה'ניצוצות' שכלואים בתוכה. כאשר יועלו כל הניצוצות מה'קליפה', היא 'תתייבש' ותמות. תיקון העולם יושלם, והרוע שבו יתבטל ויחלוף. אז, יתגלה המשיח.

בתמצית תמציתית

עד כאן, בתמצית, תיאור של המבנה המרכזי של קבלת האר"י. זה באמת הכרחי להמשך, אתם תראו.

אני מסכם בתמצית תמציתית: בראשית היה ה'צמצום', בכדי לפנות כביכול מקום לעולם. לתוך החלל שנוצר, ה'טְהִירוּ', הואצל קו אור מאור אינסוף, כביכול, והתחיל להוות את ה'כלים'. מסיבה עלומה, ה'כלים' נשברו, כביכול. שברי הכלים וניצוצות האור שבתוכם הינם ה'קליפות'. ה'קליפות' הם כביכול כוח הרע שבעולם, ממשלת הזדון של ה'סטרא-אחרא', השטן. אדם הראשון היה צריך להשלים את תיקון הפגם שנגרם כתוצאה מ'שבירת הכלים'. אבל אדם הראשון חטא, ולכן נשמתו 'התנפצה', כביכול, לניצוצי-נשמות. כל ניצוץ נשמה הוא בעצם נשמה פרטית של מישהו. תיקון העולם נעשה באמצעות 'העלאת ניצוצות'. כשתושלם 'העלאת הניצוצות', יבוא המשיח.

מציאות או סמל?

בטח שמתם לב שהמילה 'כביכול' חזרה על עצמה מספר פעמים. הסיבה לכך היא שקשה לדעת עד כמה הסיפור הזה בא לתאר מציאות ממשית. יתכן שהכוונה המקורית של הדברים הייתה להביע בסמלים מציאות רוחנית נסתרת. כלומר, שמדובר במשל.

אבל לענייננו, זה לא כל-כך משנה. מה שחשוב באמת היא הדרך שבה הרעיונות האלו נתפסו על ידי הציבור היהודי הרחב. כאן, הדברים ברורים.

קבלת האר"י שרווחה בין ההמונים, וגם בין חלק מהמקובלים עצמם, הייתה בעלת גוון ריאליסטי, מוצק, וממשי עד מאוד; ויש לכך משמעות אדירה.

מיתוס יהודי

קבלת האר"י מספרת מיתוס, סיפור-על, שמעניק פשר להיסטוריה כולה. המשמעות הזאת נוגעת במיוחד להיסטוריה של עם ישראל. קבלת האר"י מסבירה שהרוע והסבל שבעולם – הם לא סתם. הם חלק מדרמה קוסמית. עם ישראל לא נרדף בגלות לחינם. יש טעם לסבל שעובר עם ישראל בגלות. הגלות היא חלק משליחות. שליחות העלאת הניצוצות שהתפזרו בעולם בין הגויים. כך כותב רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י[20]:

'ולפיכך ישראל גם כן נשתעבדו שם וגם השכינה גלתה עמהם כדי להעלות אותן הניצוצות אשר שם […] וזהו סוד שנגזר על ישראל שישתעבדו בהם שבעים אומות כולם כדי להוציא מביניהם הניצוצות שנפלו ביניהם, […] להעלות מה שנפל שם באותה אומה. ועל זה הוצרכו כל ישראל להתפזר בכל ארבע רוחות העולם כדי להעלות הכל.'

סוף ציטוט.

היהודי הסובל והמסכן שבגלות, הוא יהודי סובל אבל לא מסכן. יש לו חלק פעיל בתיקון ההוויה כולה. בכל מצוה שהוא מקיים הוא מקרב את גאולת העולם. היהודי נמצא בגלות מכיוון שניצוצות האור הא-להי נמצאים גם הם בגלות. 'בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם'[21].

התיקון כמעט הושלם

הפצת קבלת האר"י כשלעצמה מספיקה בכדי לעורר רגשות דתיים ומשיחיים עזים. עכשיו נצרף לכך את הנתון הבא. קבלת האר"י בנויה על בסיס ההנחה שתהליך התיקון כמעט הושלם. כמעט כל הניצוצות שבו למקומם, ונותר רק להעלות את הניצוצות שכנגד עקביו של אדם הראשון[22].

בשנים שקדמו לפרוץ פרעות ת"ח-ת"ט תפוצת קבלת האר"י הגיעה לשיא. כאמור, היו שהתרעמו על כך. כך כותב רבי בֶּרֵכְיַה בֶּרַך בשנת 1662 על תפוצת הקבלה בפולין[23]:

'ראיתי שערוריה בענין לימוד הקבלה, […] דשמה מוכיח עליה שנמסרה במסורת […] ואין רשות לגלות אותה. […] והן עתה קמו קצת אנשי שם […] בעיניהם, […] ומגלים צפונים וטמונים לפני גדולים וקטנים, ולא עוד אלא שמערבים בדבריהם מה שבודים מלבם עם דברי הקבלה […]'

אם זה טוב ואם זה רע, קבלת האר"י נעשתה עממית. הדרשנים שילבו בדרשותיהם באופן קבוע רעיונות קבליים, ולפעמים הוסיפו גם איזו גימטרייה משלהם.

חשוב להדגיש, לא מדובר כאן בהיסחפות של ההמונים, להפך. חוגי המקובלים והמנהיגים ספגו עמוקות את הרוח המשיחית של קבלת האר"י, והקרינו אותה אל הציבור הרחב. דיברנו כבר על הציפייה לגאולה בשנת ת"ח, ועל התגובה של העולם היהודי לפרעות – הפורענויות נתפסו כחבלי משיח.

זאת אם כן תמונת המצב ערב עלית השבתאות. קבלת האר"י העניקה ליהודים מידה של זקיפות קומה, של ביטחון בעברם ובייעודם, ונסכה בהם ציפייה משיחית חזקה, שלא לומר תביעה, לגאולה שנמצאת ממש מעבר לפינה. כשהבשורה על משיחיותו של שבתי צבי יצאה מארץ ישראל, הלבבות היו מוכשרים לקבל אותה.

מהו מחיר המשיחיות?

גרשם שלום כתב ששאלת העל של מחקר השבתאות שלו היא זו: מהו מחיר המשיחיות?

עם ישראל שילם במהלך ההיסטוריה מחיר יקר בעבור הרעיון המשיחי. הדוגמה הבולטת לכך היא מרד בר-כוכבא. המרד התלכד סביב אישיותו של שמעון בר-כוכבא, שנתפס כמשיח, או לפחות כמשיח פוטנציאלי. כישלון המרד המיט חורבן איום על יהודה. בפרק מספר 4 של התכנית דיברנו על התקוות המשיחיות בימי המרד הגדול. גם שם, המשיחיות הייתה אחת מהגורמים למרד.

כפי שנראה, גם פרשת התנועה השבתאית הביאה לתוצאות קשות.

ברעיון המשיחי יש משהו מסוכן. הוא עשוי לעוור את עיני המאמינים, ולמנוע מהם מלהבחין במציאות הריאלית. אתם יודעים מה היה הפתרון של ישעיהו ליבוביץ' לבעיה? הוא אמר ש-

[פסקול, ישעיהו ליבוביץ': 'אני מאותם בני אדם שמאמינים שהמשיח יבוא. יבוא! לעולם. משיח שבא הוא משיח שקר. כל משיח שבא הוא משיח שקר![24]'.]

אבל הסירוס של ליבוביץ' לרעיון המשיחי, שקול למעשה לאי-אמונה במשיח. כאן צריך לשאול – האם אפשר לחיות בעולם שלא קיימת בו גאולה? הרי, מבלעדי האמונה בבוא יום הישועה, בניצחון האור על החושך, הקיום היהודי הופך לריק ונבוב, לא? האם עם ישראל היה מצליח לשרוד את תלאות הגלות ללא האמונה בביאת המשיח?

[פסקול: 'אני מאמין']

אבל למה דווקא שבתי?

יש עדיין שאלה שנותרה בלתי פתורה. נניח שהמשיח באמת צריך להגיע, בסדר. אבל אי-אפשר היה, במחילה, לבחור משיח קצת יותר שפוי? עד כמה שזה נשמע מוזר, שבתי צבי עלה לגדולה דווקא בזכות ה'מאניה-דפרסיה' שלו.

עצרנו קודם את סיפור קורותיו של שבתי צבי, שגורש ונדד מעיר לעיר, בנקודה שבה הוא נפגש עם נתן העזתי. זה הזמן להמשיך בסיפור.

נביא

אברהם נתן בן אלישע אשכנזי נולד סביב שנת 1644[25]. מגיל צעיר נתן למד בירושלים, בישיבתו של רבי יעקב חגיז. נתן היה מוכשר בצורה בלתי רגילה, עילוי של ממש. בגיל 19 הוא נישא לביתו של יהודי עשיר מהעיר עזה. נתן עבר לעזה, ושם הוא המשיך בלימוד התורה בעוד שחותנו דואג לפרנסתו. בגיל 20 החל נתן בלימודי בקבלה, ובמיוחד – קבלת האר"י.

העיסוק בקבלה מחולל אצל נתן התפרצות רוח אדירה. הוא עובר חוויות מיסטיות שבמהלכן שורה עליו רוח נבואה. הוא רואה חזיונות ומקבל מסרים מ'מלאכים' ו'מגידים'. עד מהרה נתן מתחיל לפעול ל'תיקון נשמות'. כפי שהזכרנו, על פי קבלת האר"י כל נשמה פרטית היא ניצוץ מנשמת אדם הראשון, ותיקונה הוא חלק מתיקון ההוויה כולה. נתן מגלה את 'שורש נשמתו' של כל אדם שבא מלפניו, ומעניק לו הדרכה רוחנית לתיקונה. שימו לב, בשלב הזה נתן עוד לא הגיע לגיל 22.

השמועה על 'איש הא-להים' מתפשטת ומגיעה לשבתי צבי שנמצא באותה העת בשליחות במצרים. שבתי צבי עוזב הכל ויוצא לעזה.

הנבואה של נתן

באביב שנת 1665 מגיע שבתי צבי אל נתן העזתי. הוא מגיע אליו במטרה 'למצוא תיקון ומנוח לנפשו'. כלומר, צבי מודע למחלת הנפש שלו, ומבקש למצוא לה מזור אצל נתן. אבל במפגש עם נתן קורה דבר מדהים. נתן מספר לשבתי צבי על מחזה נבואה שקיבל. במחזה נתן ראה את דמותו של שבתי צבי ודברי נבואה התפרצו מפיו: 'כה אמר ה', הנה מושיעכם בא שבתי צבי שמו יריע אף יצריח על אויביו יתגבר'[26]. במילים פשוטות, שבתי צבי הוא המשיח.

תיאולוגיה סביב המשיח

נתן הוא המאמין הראשון במשיחיותו של שבתי צבי. למעשה שבתי עצמו היה זקוק לתקופת שכנוע עד שהאמין לדברי נתן. נתן, איש החזון והסוד, רואה בנפשו מלאת הסתירות של שבתי צבי התגלמות של כוחות מעולמות עליונים נסתרים. הוא הולך ומגבש שיטה, תיאולוגיה של ממש, סביב אישיותו של המשיח. ההתפרצויות האקסטטיות של המשיח הם לא תוצאה של מחלה, אלא של הארה עליונה. קיימות מספר עדויות של אנשים שביקרו את שבתי צבי לאחר שהתפרסם כמשיח. מהעדויות עולה שההתפרצויות ה'מאניות' של שבתי צבי עשו עליהם רושם עז של מחזה קדוש. כך למשל[27]:

'כאשר היה שבתי צבי מזמר מזמורים, כמנהגו להרבות בזמירת מזמורים, לא היה אפשר להסתכל בפניו, כי היה כאילו מביטים לתוך אש יוקדת'

מה עם מצבי ה'דפרסיה'? על פי נתן, כששבתי צבי שוקע במרה שחורה הוא למעשה שוקע ב'קליפות', ונאבק כדי להעלות משם את נשמת המשיח[28]. המשיח סובל את הייסורים האלו עבור כל ישראל, על מנת לקרב את הגאולה.

מעשים זרים

'המעשים הזרים' נגד ההלכה ששבתי צבי עושה גם הם נובעים ממשיחיותו. שהרי מתי מגיע המשיח? כאשר תהליך ה'תיקון' של העלאת הניצוצות הושלם. בוא המשיח מעיד על שינוי יסודי במבנה המציאות. על תחילת עידן חדש של עולם מתוקן. בעולם החדש הכללים משתנים. במקום התורה שעברה במסורת, מתגלה תורה חדשה. תורתו של משיח.

המטרה של המצוות והאיסורים הגשמיים שבתורה ה'ישנה' הייתה לתקן את העולם שהתגשם בעקבות החטא. עכשיו, כשהתיקון הושלם, והעולם הזדכך, הם אינם תקפים עוד. אתם זוכרים את ברכת 'ברוך מתיר איסורים' שחידש שבתי צבי באחד מהתקפי ה'מאניה'? עכשיו ניתן לה גיבוי אידאולוגי-תיאולוגי[29].

חשיבותו של נתן

המפגש בין נתן לשבתי הוא כנראה המאורע החשוב ביותר בתולדות התנועה השבתאית. אלמלא נתן העזתי כנראה שמעולם לא היינו שומעים על שבתי צבי; בדיוק כמו שאף אחד לא שמע על יוסף, זה מהאוטובוס. אני מצטט את דבריו של גרשם שלום בעניין[30]:

'שבתי צבי היה ככלות הכל מנהיג עלוב, בלי תכנית ובלי רצון קבוע, קרבן הזיותיו ומחלותיו; […] החסיד המתמיה הזה, שבתי צבי, הסגפן והעבריין שחלם לעיתים על תפקיד משיחי ולא האמין בעצמו, הפך בעיני נתן לסמל עילאי. וכאשר הרים אותו על נס ועשה עצמו לסולל דרכו המשיחית ניתנה הדחיפה המכרעת ליצירת התנועה השבתאית'.

קבלת האר"י – תשתית ומניע

כאן צריך לתת את הדעת על נקודה חשובה. שבתי צבי לא היה רמאי. ככל יתר המאמינים, שבתי צבי באמת האמין ששבתי צבי הוא המשיח. (אגב, אני גם מאמין באמונה שלמה ביוסף מהאוטובוס. כלומר לא כמשיח, אלא כחסיד של עצמו). התנאים שדחפו את שבתי צבי להאמין במשיחיותו היו אותם התנאים שדחפו את המאמינים האחרים להאמין בכך.

קבלת האר"י לא רק אפשרה את היקלטות הבשורה המשיחית בכל תפוצות ישראל. היא הייתה גם הגורם ש'התניע' את המהלך כולו. סיפרנו קודם על ה'התגלות' שהייתה לשבתי בשנת ת"ח (1648). כפי שאמרנו, אין ספק שלמתח המשיחי ששרר באותה שנה ברחוב היהודי היה השפעה על שבתי צבי. השילוב בין האווירה הכללית ובין ה'מאניה' של שבתי צבי, הוליד את החזון שבו שבתי קיבל את בשורת משיחיותו.

מאז אותו רגע, החיזיון נותר חקוק בליבו של שבתי. החיזיון המשיך להתפרץ מהתקף להתקף, ושבתי ניסה להיאבק בו, להשתיק אותו. ואז הגיע נתן והעיר אותו בעצמה. זה היה רגע מכונן. רגע שבו הגיע אל שבתי מישהו אחר ואימת את חזון המשיחיות שרדף אותו.

כבשן נבואת נתן

נשאלת כאן השאלה, מה פשר הנבואה של נתן? אם מניחים שהיא אכן התרחשה באופן כלשהו, הרי שזה באמת דבר מפליא.

את פתרון החידה הזאת כנראה לא נדע לעולם. עם זאת, מעניין לבחון את ההסבר הפסיכולוגי שהציע גרשם שלום. נביא אותו בקיצור[31]: נתן למד כזכור בירושלים. כזכור, שבתי צבי שהה למשך תקופה מסוימת בירושלים. יתכן שבמהלך התקופה הזו, רושם אישיותו של שבתי צבי חדר לתת ההכרה של הנער נתן. נתן בטח נתקל בשבתי כמה פעמים. הוא מן הסתם גם שמע סיפורים על אותו חסיד סגפן ומתמיה, שלפעמים פוקדים אותו ייסורים, ושמפעם לפעם חווה 'הארות', וטוען שהוא המשיח.

בהמשך נתן הופך למקובל שניחן בהתעוררות אמוציונאלית חזקה, שחווה חוויות מיסטיות נשגבות. הוא שרוי בעולם של סודות עמוקים ונסתרים, וחדור בשאיפות משיחיות ל'תיקון' ולגאולה, שקבלת האר"י נוסכת בו. כך נצטרפה בנפשו הנבואה על משיחיותו של שבתי צבי.

מנסתר לנסתר

מה שרואים כאן הוא מפגש מרתק בין היסטוריה, פסיכולוגיה, פתולוגיה ותיאולוגיה. קבלת האר"י מעניקה פרשנות תיאולוגית למצב ההיסטורי, ומעוררת מתח משיחי. בעקבות כך, ההפרעה הפסיכולוגית של שבתי צבי עוברת התמרה לשדה מושגים מיסטי. השוטה בעל המעשים הזרים-מוזרים, הופך לאיש קדוש בעל הארה שמימית, שמעשיו נשגבים מבינת אדם.

הבעייתיות שמתגלה כאן מקבילה לבעייתיות שברעיון המשיחי. הבעיה נוצרת כאשר שיקולים רציונליים מפסיקים להיות כלי הערכת המציאות המקובלים. כאשר מפרשים את המציאות על ידי כללים מעולמות נסתרים, יכולים להגיע להשקפת עולם מלאה בסתירות. ניתן להגיע למצבים אבסורדיים, מאחר והמציאות הגלויה לעין איננה משמשת עוד כאמת המידה לבחינת צדקת הדרך.

עד כמה קיצוני היה האבסורד שאליו הגיעה התנועה השבתאית – נראה בהמשך.

ראשית התפשטות התנועה השבתאית

תיארנו עד כה את מהלך האירועים עד פגישתם של שבתי צבי ונתן באביב שנת 1665. בי"ז בסיוון של אותה שנה שבתי הכריז על עצמו בפומבי כמשיח. שבתי, בתמיכתו של נתן, הצליח לסחוף אחריו את היהודים בקהילת עזה. נתאר בקיצור ובקווים כלליים את רצף האירועים מנקודה זו והלאה.

מאמיניו של שבתי צבי נתקלו בהתחלה בהתנגדות ובחרם מצד רבני ירושלים. אבל התנגדות זו לא התמידה למשך זמן. בעקבות הלשנה על מרידה במלכות, שבתי צבי זומן אל הקאדי בירושלים אבל הוא הצליח לפייס אותו.

שבתי הכריז על ביטול צום י"ז בתמוז וצום תשעה באב, שהפכו לימי חג[32]. בחודש תמוז יצא שבתי צבי לכיוון אִיזְמִיר. בחַלֶבּ שבתי צבי התקבל בהתלהבות. סמוך לראש השנה הוא הגיע לאִיזְמִיר.

סיפרנו בתחילת הפרק על מכתבי התעמולה המשיחית שנשלחו אל רחבי הגולה החל מראש השנה של שנת תכ"ו (ספטמבר 1665). במהלך הסתיו של שנת 1665 התפשטה התנועה המשיחית במהירות בכל רחבי הגולה. בשורת הגאולה התקבלה בקרב עמי ארצות ובקרב תלמידי חכמים. סייעה לכך העובדה שהבשורה יצאה ממקובל ו'נביא' מארץ ישראל. בנוסף, האיגרות הכילו קריאה לחזרה בתשובה – דבר שאף אחד לא יכול היה להתנגד לו.

תנועת ההתנגדות

גם בזמן שהאמונה בשבתי צבי חבקה את כל קהילות ישראל היו כאלו שהתנגדו לה. ביניהם בולטת דמותו של רבי יעקב שֶׂשְֹפּוֹרְטַשֹ מהַמְבּוּרְג. אבל תנועת ההתנגדות הייתה זעירה וחסרת השפעה. אחת הסיבות לכך היא שה'מאמינים' הפעילו כנגד ה'כופרים' טרור משיחי. בחודש דצמבר שבתי חזר לבצע מעשים זרים. רבני אִיזְמִיר ביקשו לפעול נגדו, אבל זה היה מאוחר מדי. כבר לא היה בכוחם של הרבנים להתנגד להמון שהיה אחוז בהתלהבות משיחית.

שבתי המלך

באִיזְמִיר שבתי צבי מפגין גינוני מלכות. הוא מלווה בפמליה, מלוויו אוחזים בכנף בגדיו, והוא אוחז במניפה מוכספת שמשמשת לו כמעין שרביט מלכות.

המעשים הזרים של שבתי הקצינו. הוא ביצע טקסים מוזרים, אכל חלב והורה למאמיניו לנהוג כמותו. הוא ציווה גם להגות את השם המפורש בעת קריאה בתורה. קיימות גם עדויות על כך שהחל לנהוג בפריצות מינית.

שבתי בכלא

השלטונות העות'מאניים היו מודעים לתסיסה המשיחית, וביקשו לשים לה קץ. שבתי צבי נעצר בפברואר 1666 בעת שהפליג לקושטא. אבל אולי בזכות קסמו האישי, ואולי גם בעזרת שוחד, הוא זוכה למאסר מכובד. הכלא הופך למעין חצר חסידים ומוקד עליה לרגל למאמינים. האמונה במשיחיותו של שבתי צבי בכל רחבי הגולה, איננה דועכת.

שבתי מתאסלם

בחודש ספטמבר שנת 1666 התרחש מאורע דרמטי, שטלטל את העם היהודי כולו. שבתי הובא לפני הסולטן, לאחר שהואשם בהסתה לקשר. ניתנה לו אפשרות לבחור את גזר דינו: מוות או התאסלמות.

שבתי צבי בחר להתאסלם.

הידיעה על התאסלמותו של שבתי צבי התפשטה. בתחילה, מאמינים רבים סירבו להאמין שזה אכן קרה. הם הרי היו בטוחים שהגאולה כבר הגיעה, שהם כבר עומדים בעולם אחר, אוטופי. איך אפשר להאמין שהמשיח, הגואל הקדוש, השתמד? איך אפשר להסכים ליפול מתוך החלום ולהתרסק אל קרקע המציאות?

כשלבסוף חלחלה ההכרה שמעשה ההמרה אכן אירע, המשבר היה נורא. יהודים רבים פשוט 'התפרקו'. הם היו הלומים ואילמים, ולא הצליחו להתאושש מהמכה במשך זמן רב. בקרב יהודים אחרים ההערצה לשבתי צבי התהפכה לתערובת של שנאה, סרקזם, ומרירות.

השבתאות האפיקורסית

והייתה גם תגובה מסוג אחר לגמרי. היו יהודים רבים שלא היו מסוגלים לעקור מליבם את האמונה במשיח. הם המשיכו להאמין בשבתי צבי למרות הכל. המציאות אמנם סתרה את אמונתם לחלוטין, אבל חווית הגאולה הפנימית שהתפרצה בנפשם הייתה בלתי הפיכה. ברגע זה השבתאות הפכה לכפירה. אני מצטט את דבריו של גרשם שלום[33]:

'השבתאות ה'אפיקורסית' נולדה […] כשסירבו שכבות רחבות של האומה להיכנע לדין ההיסטוריה ולהודות שחוויתם הייתה חווית שקר שאין לה על מה לסמוך. […] סוד הבנתה הפסיכולוגית של השבתאות כלול במשפט אחד: לא ייתכן שכל עם ה' יטעו בחווייתם, ואם העובדות 'סותרות' זאת, עלינו לפרש אותן פירוש אחר.'

כדי להמשיך ולקיים את האמונה בשבתי צבי, היה צורך למצוא פרשנות שתצדיק את התאסלמותו. איזה פירוש ניתן לתת למעשה ההמרה של המשיח? נתן פרסם 'גרסת עדכון' אפיקורסית לקבלת האר"י. הטיעון המרכזי שבה הוא שהתאסלמותו של המשיח הייתה הכרחית, ושניתן היה לצפות אותה מראש.

למה? בניגוד למה שחשבו בהתחלה, תהליך תיקון העולם עדיין לא הושלם לחלוטין, ועל המשיח לסיים אותו. המשיח היה חייב להתאסלם, על מנת לרדת אל האסלאם ולגאול את הניצוצות הקדושים ש'נפלו' שם[34]. את התפקיד הזה רק המשיח מסוגל לעשות. נתן ומאמינים אחרים פתחו במפעל דרשני, שמטרתו הייתה להוכיח שמאורע ההמרה רמוז בכתבי הקודש.

הקבלה השבתאית

נרחיב קצת על תיאולוגית הכפירה שפותחה על ידי נתן. נתן יצר את הקבלה השבתאית על בסיס קבלת האר"י. החידוש המרכזי שבה הוא סביב רעיון ה'צמצום', שלתוכו הוכנס מרכיב דואליסטי[35]. לטענת נתן, בא-להות, באור אין-סוף, היו שני צדדים: 'אור המחשבה' ו-'אור שאין בו מחשבה'. בעוד שבצד 'אור המחשבה' הייתה 'מחשבה' לברוא את העולם, לצד ה'אור שאין בו מחשבה' לא הייתה מחשבה שכזו.

במהלך ה'צמצום', הצטמצם רק 'אור המחשבה' כדי לפנות מקום לעולם. ב'טהירו', החלל שנוצר, נשאר ה'אור שאין בו מחשבה'. ה'אור שאין בו מחשבה' מתנגד לתהליך הבריאה ושואף להרוס אותה; הוא מקור ה'קליפות', הרוע שבעולם.

בין שני ה'אורות' התחולל מאבק. קו האור שנשלח מ'אור המחשבה' חדר אל החלק העליון של ה'טהירו' , גבר על ה'אור שאין בו מחשבה', והתחיל להוות את העולמות. לעומת זאת, ה'תהום', כלומר החלק התחתון של ה'טהירו', לא נכבשה. התהום נשארה בידיו של 'האור שאין בו מחשבה'. היא הופכת למעוז ממשלת הרשע של ה'קליפות', למקום מרבצם של ה'נחשים' הקדמוניים.

תורת ה'תיקון' של האר"י רלוונטית רק לחלק העליון של הטהירו. שם, התיקון נעשה באמצעות העלאת ה'ניצוצות', שנשבו על ידי ה'קליפות', באמצעות קיום תורה ומצוות. אבל בחלק התחתון, ב'תהום', האסטרטגיה כנגד ה'קליפות' שונה לחלוטין. את ה'תיקון' של ה'תהום' יוכל לעשות רק 'הנחש הקדוש', כלומר שבתי צבי המשיח. מכאן ברור, שפעולות התיקון של ה'משיח' הם לא על פי התורה. התורה שייכת רק לחלק העליון של הטהירו, ולא לתחום שלו.

ומה אתנו?

כאן עולה שאלה מתבקשת: מה עם יתר המאמינים – האם בעקבות בוא המשיח גם הם יכולים או צריכים לעבור עבירות? או ש'תורת המשיח' והמאבק ב'קליפה' שב'תהום' הם עניין של המשיח בלבד? ראינו ששבתי צבי דחק במאמיניו לעבור עבירות כמותו. הוא אף הורה לכמה מהם להתאסלם. אבל, ספק אם ניתן לראות ב'קפריזות' של שבתי תורה מגובשת[36].

השאלה האם 'תורת המשיח' נוגעת גם למאמינים או לא, פיצלה את השבתאות לשני זרמים מרכזיים: השבתאות המתונה, והשבתאות הקיצונית.

השבתאות המתונה

השבתאות המתונה היא השבתאות על פי הדגם של נתן ושבתאים בולטים אחרים כמו אברהם מיכאל קַרְדוֹזוֹ, וממשיכי דרכם.

נתן נשאר יהודי אדוק ונאמן למסורת אבותיו עד יום מותו, וכך גם שבתאים מתונים אחרים. השבתאות המתונה לא באה לידי ביטוי אלא במישור הפנימי. כלומר – האמונה בשבתי צבי, ובתיאולוגיה סביב המרתו. במישור החיצוני לעומת זאת, כמעט שאין הבדל בין שבתאים מתונים לבין יהודים 'רגילים'[37]. על פי השבתאות המתונה, על כל המאמינים במשיח להמשיך לפעול לתיקון העולם בדרך המסורתית. מה שנוגע למשיח – שייך לו בלבד.

בשבתאות המתונה קיים מתח חריף, כתוצאה מהדיכוטומיה בין המישור הפנימי למישור החיצוני; בין האמונה הרדיקלית לבין אורח החיים האדוק. המתח מוזן גם מהדיכוטומיה שבין המשיח לבין מאמיניו. דיכוטומיות שכאלו הן, מעצם טבען, שבריריות. אין פלא שהן נופצו לרסיסים על ידי השבתאים הקיצוניים.

השבתאות הקיצונית

השבתאים הקיצוניים הלכו עד הסוף. הם לא הסתפקו בשבתאות עיונית ותיאורטית, ששייכת רק למשיח. הם גרסו שתורתו החדשה של המשיח, נוגעת לכולם. התורה החדשה נקראה בפיהם 'תורה דאצילות', והתורה הישנה – 'תורה דבריאה'. תמצית האידאולוגיה של השבתאות הקיצונית היא 'ביטול תורה דבריאה'. כלומר ביטול התורה הישנה, והחלפתה בתורה החדשה[38]. ההשלכות של התפיסה הזאת היו הרסניות.

השבתאים הקיצוניים קידשו את החטא. הם עברו עבירות מתוך אידאל דתי. שלושים ושש הכריתויות שבתורה, כלומר העברות החמורות שבתורה, נחשבו אצל השבתאים הקיצוניים למצווה. כחלק מהעניין, הותרו אצלם כל איסורי העריות. החלטתי לוותר על תיאור מפורט של הטקסים המיניים והאורגיות שרווחו בכתות השבתאות הקיצונית למיניהן.

פריקת העול הטוטלית הזאת היא מסקנה עקבית של הרעיון הבסיסי, שעל פיו התורה החדשה החליפה את התורה הישנה. הרעיון הזה פותח בכמה כיוונים שונים וסותרים. נציג כמה מהם[39].

כיוון ראשון: בעוד שבתורה הישנה היה אסור ומותר, טהור וטמא, בתורה החדשה של העולם המתוקן והשלם, הכל קדוש; כולל האיסורים החמורים ביותר ב'תורה דבריאה' הישנה. המסקנה שנובעת מכך היא – שאפשר לחגוג[40].

כיוון אחר העניק לעניין 'ביטול תורה דבריאה' אופי אקטיביסטי: צריך לרמוס בכוונה את התורה הישנה, לקעקע את אורח החיים המסורתי, על מנת שתתגלה ה'תורה דאצילות', תורת החירות האמתית.

על פי הכיוון הפרדוקסלי ביותר, מטרת עשיית העברות היא מיסטית: יש לעבור עבירות על מנת למלא את ה'קליפה' בקדושה עד שלבסוף היא תתפקע ותיקרע. קשה לי להסביר את הרעיון הזה, בעיקר כי גם אני לא בדיוק מבין אותו[41].

גאולה, שחרור, כפירה

כדאי לבחון את הדברים מזווית פסיכולוגית. השבתאות הקיצונית היא התפרצות ניהיליסטית ואנטינומיסטית אדירה, כלומר, התפרצות של כפירה בערכים ובחוקים של היהדות ההלכתית המסורתית. לפריקת עול ולפריצת גבולות, יש קשר ברור לרצון לשחרור, לגאולה, למשיח; שהרי מהי המשיחיות אם לא הכמיהה לניתוץ ההווה הקודר, והשאיפה לסדר חדש שיתיר את סבך המגבלות והתעוקות שבסדר הישן.

המשיחיות אמנם מבטאת בעיקרה כוחות של התחדשות, בנייה וצמיחה. אבל בד-בבד, המשיחיות מקיימת דיאלוג סמוי עם כוחות פראיים וכאוטיים בנפש האדם. התפרצות משיחית עלולה לעורר את כוחות ההרס האלו. על רקע זה ניתן להבין את גילויי הפריצות המינית השכיחים בשבתאות הקיצונית, ובמיוחד בגלגולה המאוחר של השבתאות, התנועה הפרנקיסטית. הניצוץ המשיחי שניצת בלב השבתאים, היה לתבערה של ארוס משולח רסן.

התופעה השבתאית חושפת עובדה שלא כל-כך קל להבחין בה. עשויה להיות התנגשות בין האמונה במשיח, שהיא אחת מעיקרי אמונה, לבין המסורת עצמה. משיחיות פורצת, מחדשת ומשחררת, לא הולכת ביחד עם עולם הלכה מסורתי שמכפיף את היהודי למסגרות יציבות, קבועות ומקובלות מדורי דורות. השבתאות מגלה שברעיון המשיחי טמונים זרעי הרס המסורת.

העובדה שהמפלצת הכפרנית בדמות השבתאות הקיצונית יצאה מתוך לב המסורת הייתה מטרידה[42]. הטרידה לא פחות העובדה שככלל, ההנהגה הרבנית, כמו ההמון, הלכה שולל אחרי משיח השקר. האמונה בחוסנה ובשלמותה של המסורת התורנית שאין בלתה, התערערה. זעזועי השבתאות היו מהגורמים לעלייתן של שתי תנועות מהפכניות בעם ישראל במאה ה-18: תנועת החסידות, ותנועת ההשכלה היהודית.

המשיח מת

שבתי צבי המשיך לקיים סביבו חוג מאמינים עד יום מותו בגיל 50 ביום הכיפורים בשנת 1676. גם לאחר מותו של שבתי צבי היו שהמשיכו לדבוק באמונה במשיחיותו. נתן הכריז ששבתי צבי 'נבלע באורות העליונים', ושהוא עתיד להתגלות בשנית. בשנת 1683 התאסלמו בסלוניקי אלפי יהודים בעקבות שבתי צבי, ויצרו את כת הדוֹנְמֶה. הייתה ציפייה ששבתי צבי ישוב ויתגלה בשנת 1706. לאחר שתקוה זו התבדתה, התנועה השבתאית נחלשה.

אבל הסיפור עדיין לא נגמר. במובן מסוים, הוא רק התחיל.

שבתאים במחתרת

בשנת 1937 פרסם גרשם שלום מאמר בשם 'מצוה הבאה בעבירה'. שלום העלה במאמר טענה מהפכנית, שחוללה סערה. אני מצטט[43]:

'התנועה השבתאית בגילוייה ובכיתותיה השונות נתקיימה בשכבות ידועות של עמנו והחזיקה מעמד מתוך עקשנות מפליאה במשך 150 שנה בערך, לאחר המרתו של שבתי צבי. בכמה ארצות היה לה כוח כביר, אלא שמכמה סיבות, […] בחרה במעשה חשאין ולא פרסמה ענייניה ברבים, […]. רשת השבתאות היתה פרושה הרבה יותר ממה שרגילים להודות בזה היום. […] מספר הרבנים השבתאיים היה גדול יותר מהמשוער'.

לאחר ההמרה של שבתי צבי בשנת 1666 ההנהגה היהודית פעלה על מנת להשקיט את הרוחות המשיחיות ולמחות את זכר הפרשה השבתאית. חומרים שהתייחסו לנושא וכתבים שבתאיים רוכזו והושמדו. נאסר בחרם להזכיר את שבתי צבי או לבקר אצלו.

בשנים הראשונות שלאחר ההמרה עדיין הייתה תמיכה גלויה בשבתי צבי. בהמשך גברה ידם של המתנגדים לשבתאים, שרדפו אותם[44].

אבל הניסיון להכחיד את השבתאות נכשל כישלון חרוץ. השבתאות הוסיפה להתקיים – במחתרת[45]. השבתאים ניהלו חיים כפולים. הם כפרו באמונתם בגלוי, אבל המשיכו לדבוק בה בסתר. הירידה למחתרת אפשרה לשבתאים להמשיך ולחיות במסגרת הקהילה היהודית.

מחקריהם של גרשם שלום וחוקרים ואחרים העלו כי השבתאות המחתרתית הייתה תנועה רחבת היקף. במהלך המאה ה- 18 התקיימו מרכזים שבתאיים ענפים בארץ ישראל, בארצות הבלקן, בפּוֹדוֹלְיַה ובארצות אירופה. החל מאמצע המאה ה-18 התרכזו שבתאים רבים בכת הפרנקיסטים. הכת קרויה על שם מנהיגה יעקב פרנק, שהכריז על עצמו כגלגול של שבתי צבי. חלק מהפרנקיסטים התנצרו בעקבות פרנק בשנת 1759.

פולמוס עֶמְדֵין-אֶיְיבֶּשִיץ

על פי המחקר, לתנועה השבתאית הייתה השפעה רבה על העילית של החברה היהודית באירופה במאה ה-18. בתנועה היו חברים משפחות נכבדות ורבנים חשובים ומוכרים רבים. המקרה המפורסם ביותר בהקשר הזה הוא של רבי יהונתן אֶיְיבֶּשִיץ. בשנת 1751 הואשם רבי יהונתן אֶיְיבֶּשִיץ על ידי רבי יעקב עֶמְדֵין בשבתאות. החשד התבסס על קמיעות שכתב הרב אֶיְיבֶּשִיץ, שבהם התגלו סממנים שבתאיים. רבי יהונתן אייבשיץ הכחיש את ההאשמות. פרץ פולמוס גדול שהדהד באירופה בכולה. הפולמוס התעורר מחדש כאשר גרשם שלום טען על סמך ניתוח הקמיעות והכתבים של רבי יהונתן אייבשיץ, שהוא היה אכן שבתאי[46].

השכלה וחסידות

דיברנו כבר על ההשפעה העקיפה של זעזועי השבתאות על החברה היהודית. על פי שלום, מדובר בהרבה יותר מזה. לדבריו, לתנועה השבתאית הייתה השפעה ישירה על היווצרות תנועת החסידות ותנועת ההשכלה היהודית. ידוע למשל שלאחר התפוררות הפרנקיזם, רבים מבני הכת אימצו את רעיונות ההשכלה.

אלו נושאים טעונים. טענותיו של שלום קיבלו אישושים רבים במהלך השנים. למרות שיש שטוענים ששלום וממשיכיו הפריזו בהערכת ההשפעה השבתאית, טענותיו של שלום מקובלות ברובן בעולם המחקר כיום.

הגם אתם, מתנגדים?

פרופסור יהודה ליבס, שמוביל כיום את מחקר השבתאות, הצעיד את התיאוריה של שלום צעד נוסף קדימה. ליבס מצביע במחקריו על השפעה של רעיונות שבתאיים על תלמידי הגר"א[47].

אותי הנושא הזה קצת מטריד. אם באמת לשבתאות המחתרתית היה כזה היקף אדיר, ואפילו מתנגדים במאה ה-19 הושפעו ממנה, מי יודע עד מתי זה נמשך? אתם יודעים – קיימים שבתאים גם היום. כמה אלפים מבני כת הדוֹנְמֶה חיים כיום באיסטנבול שבטורקיה. יש היום גם כמה ניאו-שבתאים. יכול להיות שעדיין קיימים היום שבתאים נסתרים שמסתובבים ביננו, בלי שאף אחד יודע? אולי… אולי יוסף מהאוטובוס הוא שבתאי! ואולי גם – סליחה שאני שואל, מישהו כאן במקרה – שבתאי?

[פסקול: פרחי מיאמי, 'משיח']

תוספת קטנה, ותודות

אנחנו סיימנו. כפי שבטח ברור לכולם, אף פרק בתכנית שיצא או יצא, לא מצליח לכסות את כל הנושא שבו הוא עוסק. העיקרון הזה נכון תמיד, אבל בפרק הנוכחי הוא מורגש במיוחד; השבתאות היא נושא ענק. למצב המצער הזה יש גם כמה יתרונות. לדוגמה, הוא מאפשר לכם לקחת חלק פעיל בתכנית.

קיבלתי לאחרונה במייל כמה תגובות מחכימות ומעשירות על פרקים שונים בתכנית. מי שרוצה, יכול במקום לשלוח לי תגובה אישית במייל, לפרסם אותה באתר. אפשר להגיב על כל פרק בתחתית הפוסט שלו באתר. בצורה הזו, כל אחד ואחת יכולים לתרום להשלמת הדיון בנושאים שעולים בתכנית.

באתר כבר קיימות מספר תגובות ממאזינים של התכנית. בתגובות הללו מופיעים פרטים מעניינים שלא הוזכרו בתכנית, ולפעמים גם תיקוני טעויות. כל פרק בתכנית הוא רק פתח לדיון; כולם מוזמנים להצטרף אליו.

בפרק הזה בחרתי להציג את מהלך העניינים בצמוד לשיטתו של חוקר אחד, גרשם שלום עליו השלום. מי שרוצה לקבל מושג על גישות אחרות במחקר מוזמן לעיין בהערות השוליים שמלוות את טקסט הפרק המלא שמופיע בפוסט של הפרק באתר – Jewstory.net. בנוסף, ניתן למצוא באתר קישור להרצאה של פרופסור רחל אליאור על 'שבתאים, חסידים ומתנגדים והנהגת הקהילה היהודית במאה ה-18'. אליאור מציגה זווית הסתכלות שונה על האירועים, שבהחלט מאפשרת לקבל תמונה שלמה יותר על התנועה השבתאית.

תודה לאהוביה גורן, חגי עמנואל, ולאבא שלי, זאב שטאל, על ההגהה וההערות על פרק.

תודה למשה לאופר על הרשות להשמיע בפרק את הביצוע שלו ללחן 'ענוים' שהולחן על ידי יוסי גרין. אפשר למצוא קישור לחומרים נוספים של משה באתר.

תודה למתן רוזנברג, על הרשות להשמיע בפרק הקלטה שלו של השיר 'אני מאמין'.

תודה לירחמיאל ביגון, על הרשות להשמיע את השיר 'משיח' בביצוע הלהקה הנהדרת שלו, פרחי מיאמי ,Miami Boys. זה השיר שאנחנו שומעים עכשיו.

זהו. נשתמע בעזרת ה', בעוד  [הנתון זמין לשמיעה בלבד, עמכם הסליחה.]

————————–

[1] תורת הקנאות, רבי יעקב עמדין, לבוב 1870, עמ' 5.

[2] את נוסח האיגרת המקורית ואת סיפור התגלגלות נוסחיה ניתן למצוא אצל גרשם שלום, 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו', עמ' 218-223 ובהערות שם.

[3] בט' באב. יתכן מאוד שהתאריך הותאם למסורת שהמשיח עתיד להיוולד ביום זה. עיין שלום, עמ' 83.

 [4] להרחבה בעניין מחלתו עיין גרשם שלום, 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו' [להלן=שלום], עמוד 100 ואילך.

[5] עיין שלום, עמוד 102.

[6] עיין שלום, עמ' 70

[7] על פי עדות צבי עצמו, שלום, עמוד 111. עיין שם גם לגבי השאלה האם אכן הכריז בפומבי על משיחיותו באותו הזמן.

[8] תלמוד בבלי פסחים נ עמוד א': 'א"ר נחמן בר יצחק לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י'

[9] שלום, עמ' 123, ובתיאורו את קורות נדודיו של צבי בכלל בפרק 'ראשיתו של שבתי צבי'.

[10] שלום, עמ' 118-122. היו שחלקו על מסקנתו זו. למשל ישעיה תשבי, 'על משנתו של גרשם שלום בחקר השבתאות', בתוך: 'נתיבי אמונה ומינות', מסדה 1964, עמ' 265 ואילך. הוא מציע ששבתי צבי הכריז על משיחיותו, ושהתקיים סביבו חוג של מאמינים נסתרים, עוד מתקופה מוקדמת. ועיין הערות 30, 31.

[11] רבות ממסקנותיו העיקריות גובשו ליצירה הגדולה והייחודית 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו', תל אביב 1957. המסה המהפכנית המוקדמת שפרסם הינה 'מצוה הבאה בעבירה', שאותה ניתן למצוא בספר 'מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה', מוסד ביאליק 1974. חיבורים אלו הם הבסיס העיקרי לפרק זה.

[12] שלום, עמ' 5-6. יש לציין שמשה אידל חלק על תזה זו של שלום וטען שאין לומר שקבלת האר"י יש בה מתיחות משיחית יוצאת דופן. עיין משה אידל, ''אחד מעיר ושניים ממשפחה', עיון מחודש בבעיית תפוצתה של קבלת האר"י והשבתאות'

[13] שלום, עמוד 14. בהקשר הפצת הקבלה בקרב העם יש לציין את הספר 'ראשית חכמה' שכתב רבי אליהו וידאש, שחי במאה ה-16, תלמידו של רבי משה קורדובירו. זהו ספר הכנה מוסרית ללומד המתחיל המבקש להשיג את חכמת הקבלה.

[14] את הקטע המצוטט ניתן למצוא אצל שלום, עמ' 18

[15] את הקטע המצוטט ניתן למצוא אצל שלום, עמ' 17

[16] על פי סקירתו של שלום, עמ' 23-35

[17] בחלל הפנוי נותר רושם דק מהמציאות שהייתה בו קודם הצמצום שנקראת 'רשימו'.

[18] יתכן שסיבתו של מאורע 'שבירת הכלים' קשורה לרעיון נועז במיוחד, תיקון הא-להות עצמה, עיין שלום, 29.

[19] מתחילה היה של האנושות בכלל, ומשהסתלקו הגויים מכך, עבר התפקיד לישראל. נשמות הגויים הינם ברובם מן ה'קליפה' אם כי יש להעלות גם את הניצוצות שנפלו ביניהם.

[20] את הקטע המצוטט ניתן למצוא אצל שלום, 35

[21] מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יד. הרעיון מופיע גם במקורות אחרים בדברי חז"ל.

[22] שלום, 39

[23] את הקטע המצוטט ניתן למצוא אצל שלום, עמ' 68

[24] https://www.youtube.com/watch?v=Zz-QMDPW5RM

[25] שלום, עמ' 164

[26] עיין גרשם שלום, 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו', עמ' 169. מדובר בפרפרזה על הפסוק 'ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר', ישעיהו פרק מב, יג. הנבואה שם עוסקת בגאולה.

[27] שלום, עמ' 158

[28] שלום, עמ' 104-105, 249-250

[29] עיקרי תפיסה זאת מופיעים כבר באגרת ששלח נתן לרפאל יוסף צ'לבי בקיץ 1665. נוסח האיגרת וניתוחה מופיע אצל שלום, 219 ואילך. השלמת העלאת הניצוצות גררה גם השלכות מעשיות. באגרת לצ'לבי מודיע נתן על ביטול כוונות האר"י שתפקידן להעלות ניצוצות. יש בדברי נתן באגרת חוסר עקביות מסויימת. לדבריו תהליך התיקון הושלם, ולמרות זאת – יש עדיין שלבים בדרך לגאולה. נשאלת השאלה מדוע, ומנין יש לה ל'קליפה' עוד כוח עמידה, לאחר שכלו הניצוצות. יש לומר שתפיסתו בשלב זה דומה למה שאמר מפורש לאחר מכן, התיקון לא לגמרי הושלם, אלא נמצא בשלב ביניים. אם התיקון השלם הוא ה'שבת' של הבריאה, הרי שעתה הוא 'ערב שבת'. להרחבה בעניין עיין שלום, 257-259, 685 יש לציין שניתן למצוא במסורת אסמכתאות לתפיסה זו. ישנו מאמר חז"ל מפורסם: 'מצות בטלות לעתיד לבא' בתלמוד בבלי, מסכת נדה דף סא עמוד ב. ביטוי מפורש וקיצוני יותר לגישה אנטינומיסטית זו מופיע ב'רעיא מהימנא' שבספר הזוהר עיין להלן הערה 40.

[30] שלום, 170. אמנם, ישעיה תשבי מסתייג מ'צמצום יתר' זה לתפיסתו של חשיבותו של שבתי צבי. עיין ישעיה תשבי, 'על משנתו של גרשם שלום בחקר השבתאות', בתוך: 'נתיבי אמונה ומינות', מסדה 1964, עמ' 248. זו חלק מגישה נרחבת יותר של תשבי, עיין הערות 10 ו-31.

[31] שלום, 164. ישעיה תשבי סבר שהסבר זה איננו מניח את הדעת. כחלק מתיאוריה נרחבת אלטרנטיבית לדברי שלום, הוא מציע ששבתי צבי הכריז על משיחיותו, ושהתקיים סביבו חוג של מאמינים נסתרים, עוד מתקופה מוקדמת. לטענתו, על רקע זה מסתברת יותר נבואת נתן. עיין תשבי, 272-275.

[32] שלום, 203, כן בוטל תיקון חצות.

[33] 'מצוה הבאה בעבירה', עמ' 18.

[34] 'מצוה הבאה בעבירה', עמ' 23, 31. שלום, 685.

[35] מפאת קוצר היריעה אנו מתעלמים מהיחס בין קבלת נתן לבין 'סוד הא-להות' של שבתי צבי עצמו המיוסד אף הוא על רעיון גנוסטי-דואליסטי, של פיו 'א-להי שבתי צבי' הוא איננו 'הסיבה הראשונה' אלא הא-ל המתגלה בספירת 'תפארת'. בקצרה נאמר, שההתחקות אחר התפתחות 'סוד הא-להות' במחשבתו של שבתי היא סבוכה. עיין שלום, 95 ואילך וכן יהודה ליבס, 'יחסו של שבתי צבי להמרת דתו', בתוך: יהודה ליבס, 'סוד האמונה השבתאית' [להלן=ליבס], הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1995. מכל מקום שבתי וודאי היה רחוק מהתצורה הלוראנית של קבלת נתן, מאחר והוא דחה את קבלת האר"י.  כמו כן אנו מתעלמים לחלוטין מהקבלה שפיתח אברהם מיכאל קרדוזו, השונה מקבלת נתן, שבמרכזה עומד 'סוד הא-להות'. על קרדוזו עיין 'מיכאל קרדוזו …', בתוך: ליבס, עמ' 20-35

[36] אנקדוטה – נתן כתב למאמינים אחרים להתרחק משבתי צבי כאשר הוא נמצא ב'הארה', מכיוון שבזמנים אלו הוא ממהר להמיר את דתם של הסובבים אותו. מופיע אצל שלום, אם מישהו מצליח לאתר את מספר הדף אודה לו אם הוא יעדכן אותי.

[37] החריגה היחידה הכמעט היחידה היא ביטול צום ט' באב שעליו הורה שבתי צבי עצמו, וגם זה לא תמיד. עיין 'מצוה הבאה בעבירה', בתוך: 'מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה', מוסד ביאליק 1974 [להלן='מצוה הבאה בעבירה'], עמ' 29.

[38] על מקור המושג 'תורה דאצילות' עיין להלן הערה 40. הקיצונים הלבישו את הפרשנות הרדיקלית השאת על מאמרי חז"ל כמו 'ביטולה של תורה זהו יסודה' (תלמוד בבלי, מנחות, צ"ט, עמ' ב'), וכן 'גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה' (תלמוד בבלי, מסכת נזיר, כג, ב). עיין 'מצוה הבאה בעבירה', עמ' 37.

[39] 'מצוה הבאה בעבירה', עמ' 40. וביתר פירוט – שלום, 677 ואילך.

[40] לרעיון יש שורשים ב'רעיא מהימנא' שבזוהר. תמצית הדברים שם היא שבעוד שבימי הגלות גילוי התורה הוא מ'עץ הדעת טוב ורע', ואם כן יש מצוות ואיסורים, בימות המשיח גילוי תורת הגאולה, 'תורה דאצילות', יהיה מ'עץ החיים', ובגילוי זה אין איסורים ודברים טמאים כי אין בו רע. עיין שלום, 9-10

[41] עיין שלום, 685-686.

[42] הבעה קולעת של הרעיון נמצאת אצל יוסף דן, 'השבתאות והעידן החדש בתולדות ישראל', בתוך: דוד אסף [עורך], 'מדעי היהדות' (כתב-עת), 33, תשנ"ג, עמ' 94-95.

[43] עיין 'מצוה הבאה בעבירה', עמ' 10-12, שלום מפרט שם את הגורמים שהביאו לדעתו לכך שלכל הפלגים היהודיים השונים היה אינטרס למעט את דמותה של השבתאות ולטשטש את היקפה. שלום הותקף בעקבות העמדות שהציג במאמר. טענת מבקריו הייתה שמחקרו נגוע באינטרסים אישיים. על טענות אלו השיב תלמידו ישעיה תשבי, 'על משנתו של גרשם שלום בחקר השבתאות', בתוך: 'נתיבי אמונה ומינות', מסדה 1964.

[44] בהקשר זה יש לציין שמלבד הנזק הכלכלי (בעקבות השבתת המסחר, ומכירת רכוש על ידי כמה יהודים כחלק מההכנות לעליה לארץ ישראל), והרוחני (משבר אמוני, המרות דת המוניות) שגררה השבתאות, היא גם הכניסה את היהודים לסכנת חיים ממשית. השלטונות העות'מאניים שקלו לנקוט בפעולות תגמול כנגד הקהילות היהודיות וראשיהן כעונש על התסיסה המשיחית-מרדנית. תוכניות אלו לא הוצאו לבסוף אל הפועל, יתכן שבזכות התערבותה של אם הסולטן שדיברה טובות על היהודים, ואפשר לראות בכך הצלה משמים.

[45] היו תקופות ומקומות שבהן היו ריכוזים שבתאיים גלויים יותר ופחות, אולם בסך הכל זו הכללה תקפה.

[46] שלום הציג דעה זו במסתו 'מצוה הבאה בעבירה', ולאחר מכן שב וביסס אותה במאמר ביקורת על הספר Chohe, M.J, ‘Jacob Emden, a Man of Controversy’. בעקבות מאמר זה פרסם הרב ראובן מרגליות מאמר בשם 'סיבת התנגדותו של רבינו יעקב מעמדין לרבינו יהונתן אייבשיץ', ומאמר בשם 'להקטגוריה שנתחדשה' שבו הוא תקף את שלום וטענותיו. שלום השיב למאמר זה במאמר 'לקט מרגליות'. את שני מאמריו של שלום ניתן למצוא בתוך הקובץ: גרשם שלום [עורך: יהודה ליבס], מחקרי שבתאות, הוצאת עם עובד, תל-אביב 1991, בפרק השמיני העוסק בר' יהונתן אייבשיץ, עמ' 653 ואילך.

[47] עיין יהודה ליבס, 'מעמד השבתאות בעם ישראל', 2007. וכן יהודה ליבס, 'תלמידי הגר"א, השבתאות והנקודה היהודית'.