כשרבי אליעזר התפלל יחד עם בני קהילתו עבור גשם, זה היה עניין של חיים ומוות. האם תפילתם נענתה? טכנולוגיית ההתפלה חוללה מהפך במשק המים בישראל. טוב או רע? הרב שג"ר חשב שהעולם המודרני והאדם המודרני הם אתיאיסטים. זה נכון? הרמב"ן כתב שאסור לחולה ללכת לרופא. למה? הסוכה נקראת 'צל האמונה'. עד כמה האמונה בא-להים נוכחת היום בעולם?

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

לשמיעת הפרק:

הפרק מאוחסן באתר הפודקאסטים הישראלי iCast

 ↓ הורדה למחשב ↓ 

(משתמשי 'Internet Explorer' – מקש ימני + שמירה בשם)

לטקסט המלא של הפרק גללו למטה.

מקורות:

תלמוד בבלי תענית כ"ה עמוד ב'

לשאר המקורות מדברי חז"ל עיין בגוף הטקסט

הרב שג"ר [בעריכת ישי מבורך], 'בצל האמונה', בהוצאת 'מכון כתבי הרב שג"ר', תשע"א.

הרב שמעון גרשון רוזנברג, 'ביום ההוא', עמוד 158, בהוצאת 'מכון כתבי הרב שג"ר'

אמנון בזק [עורך], 'ובחג הסוכות – קובץ מאמרים על חג הסוכות', הוצאת 'תבונות'.

אבישי בן-חיים, 'א-לוהים שלי'

נתוני הלמ"ס על הפקה וצריכת מים

'דו"ח ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא משק המים' (2002).

'נתונים על משבר המים בישראל' (2008).

במחקר המשותף של הלמ"ס ורשות המים מ- 2006.

'הגשם שינה למדינה את התוכניות: מכניסה את המים המותפלים להקפאה'

מט"ח, 'התפלת מים'

רשות המים, מתקני התפלה בישראל

ערכים מויקיפדיה:

• Desalination

• לחץ אוסמטי

——————–

פסקול:

'ניגון ריקוד', להקת 'הלב והמעיין' מתוך האלבום 'שירה חדשה'

Zeffon,  'Drought'

רומם סרנגה, 'ישראל מתייבשת'

כמו חצב, יהורם גאון

Balkan Balagan – Happy Nigun Bubamara (live version)

 http://soundbible.com/916-Perfect-Thunder-Storm.html

https://www.freesound.org/people/klankbeeld/sounds/191355/

https://www.freesound.org/people/b0bd0bbs/sounds/170900/

https://www.freesound.org/people/Anton/sounds/105293/

———————-

טקסט פרק מלא:

פרק מספר 7, י"ט בתשרי תשע"ה.

תפילה או התפלה? על סוכות ואמונה בצל העידן המודרני.

פתיחה

שלום. ברוכים הבאים לתכנית 'הסיפור שלנו'. למי שמאזין לתכנית בפעם הראשונה נספר שהתוכנית הזאת עוסקת בנושאי יהדות. אנחנו ניגע בעזרת ה' בתחומים מגוונים – סוגיות הלכתיות, אישים וספרים חשובים, הגות, היסטוריה יהודית ועוד. בכל פרק – נושא חדש; חלק נוסף מהסיפור שלנו. לי קוראים איתמר.

בפרק הזה החלטתי לנסות משהו שונה. אני מתכוון להציג בעיה מסוימת ו- זהו. נו, כל החגים וזה… חוץ מזה, אתם תראו שמדובר בבעיה די גדולה. כזאת שבכל מקרה לא בטוח שאפשר לתת לה פתרון. נתחיל.

גשם גשם משמים

מסכת תענית עוסקת בעיקר בתעניות גשמים. בשנות בצורת בתקופת חז"ל, בתי הדין גזרו תעניות על הציבור. בימי התעניות היו כולם צמים ומתאספים לתפילה מיוחדת לגשם. נדמה לי שכל מי שלמד פעם את מסכת תענית, זוכר משם את הסיפור הבא[1]:

'מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור –

ולא ירדו גשמים.

ב[סוף היום של התענית ה]אחרונה, התחילו הצבור לצאת [מבית הכנסת].

אמר להם [רבי אליעזר] : תקנתם קברים לעצמכם?

געו כל העם בבכיה –

וירדו גשמים.'

הסיפור היפה הזה ממחיש בצורה חזקה את התלות הטוטאלית בגשם בזמנים קדומים. המשוואה הייתה פשוטה. אם יש גשם – היבולים בשדה צומחים, בורות המים מתמלאים, והחיים טובים. אם אין גשם – אין מזון ואין מים, ויש רעב ומוות. בקרב יהודים מאמינים התלות הזאת היתרגמה לתלות מוחלטת בא-להים, שהוא 'משיב הרוח ומוריד הגשם'.

הציבור שבבית הכנסת התייאש. ה'עם' לא האמין שהצום והתפילה יתקבלו ולכן התחיל לצאת. בתגובה, רבי אליעזר הציג בפניהם את ההשלכות הצפויות, או יותר נכון הטיח להם ישר בפרצוף  – 'תקנתם קברים לעצמכם?'. אם התפילה לא תתקבל ולא ירד גשם, נגווע כולנו ברעב ובצמא.

תיפול חדשני בבעיית המים

מה מצב משק המים היום?

[פסקול: קמפיין 'ישראל מתייבשת']

בישראל כיום יש עודפי מים. כן, שמעתם נכון. אמנם נכון שמאז קום המדינה ישראל הייתה נתונה במשבר מים מעמיק. ונכון שרק בשנת 2008 הושק בארץ הקמפיין מטיל האימה 'ישראל מתייבשת' בעקבות יובש חמור. אבל בעשור האחרון משק המים בישראל עבר מהפכה. אם בעבר ההתמודדות הייתה עם גירעון מים מצטבר, היום צריך להתמודד עם רזרבות מים. המהפך הזה התרחש בזכות טכנולוגיית ההתפלה.

התפלה היא תהליך זיקוקם של מים מלוחים למים שפירים, ראויים לשתייה. זיקוק שכזה מתרחש באופן טבעי בטבע. מי הים המלוחים הם תמיסה שמורכבת ממס, מים, וממומס – מלח ומינרלים. כאשר מי הים מתאדים, הם מופרדים מהמלח המומס בהם. לאחר מכן הם מתעבים, הופכים לעננים, ולבסוף מורידים גשם מתוק.

על בסיס אותו עיקרון, ניתן להתפיל מים באמצעות אידוי מלאכותי. בשנות ה- 60 הוקמו באילת מתקנים לזיקוק מים באמצעות אידוי, שסיפקו את צרכי המים של העיר.

טכנולוגיית התפלה חדשנית וזולה יותר היא התפלה באמצעות 'אוסמוזה הפוכה' (פעפוע הפוך). בתהליך הזה משתמשים בממברנה חצי חדירה. ממברנה היא קרום דק. ממברנה חצי חדירה פועלת כמעין מסנן. היא מאפשרת מעבר חלקי של חומר דרכה. מולקולות מסוימות כן, ומולקולות אחרות לא.

אם מפשטים את הדברים, ההתפלה נעשית באופן הבא. מכניסים את המים המלוחים לתוך תא סגור, ודוחסים אותם בלחץ גבוה. דופן אחת של התא עשויה ממברנה חצי חדירה. הממברנה מאפשרת מעבר מולקולות מים, אבל חוסמת מעבר של מלח ומומסים אחרים במים. מולקולות המים עוברות דרך הממברנה אל תא נפרד, בעוד שבתא הראשון נותרת תמיסת מלח מרוכזת שנקראת 'תמלחת'.

לשם מה נחוץ הלחץ הגבוה? 'לחץ אוסמטי' הוא כוח כימי שמתנגד לתהליך ההתפלה. הלחץ האוסמטי שואף להשוות את רמת ריכוז המומסים שנמצאים במים שמשני צדדי הממברנה. כלומר להעביר מים מהתא של 'המים המתוקים' אל התא של 'המים המלוחים'. הלחץ שמופעל על המים נועד להתגבר על הלחץ אוסמטי.

התפלה בישראל כיום

בישראל פועלים כיום ארבעה מתקני התפלה גדולים: באשקלון, בפלמחים, בחדרה ובנחל שורק[2]. בשנה הבאה עתיד להצטרף אליהם מתקן חמישי, באשדוד. כשזה יקרה, כושר הפקת המים הכולל של מתקני ההתפלה בארץ יעמוד על כ- 600 מיליון קוב לשנה[3]. לשם השוואה, בשנת 2012 הופקו כ- 1300 מיליון קוב מים שפירים באמצעות שאיבה ממקורות טבעיים[4]. מתקני ההתפלה אף מסוגלים לייצר יותר מים, אבל הם אינם פועלים בתפוקה מקסימלית בשעות שבהן תעריפי החשמל גבוהים, על מנת לחסוך בעלויות.

מתחילת שנת 2014 מתקני ההתפלה פועלים במתכונת מצומצמת. המדינה החליטה לצמצם בכ- 30% את רכישת המים ממתקני ההתפלה. הסיבה – יש מספיק מים במאגרי המים הטבעיים, ומים שאובים זולים יותר כמובן ממים מותפלים[5].

זאת הסיבה שגם היום צריכים להמשיך לחסוך במים. אנחנו זקוקים לעוד הרבה מים כדי לשקם הנזק שנגרם לאקוויפרים, כתוצאה משאיבת היתר במהלך השנים. גם לים המלח, לכנרת, לירדן ולנחלים אחרים לא תזיק תוספת מים. ככל שהצריכה תהיה נמוכה יותר ניתן יהיה לעשות זאת בצורה מהירה וזולה יותר. החורף האחרון כזכור, היה יבש במיוחד. ישראל אמנם לא תתייבש כתוצאה מכך, אבל עדיין – חבל על כל טיפה.

פתרון בעייתי

בזכות ההתפלה, בישראל המועדת לבצורות יש כיום משק מים יציב עם עתודות מים. זאת הבעיה שרציתי לדבר עליה. בעיה?! למה בעיה? זה הרי מצב מצוין! אנחנו יכולים לדאוג בעצמנו למים ולא צריכים יותר את א-להים. כן, זאת בדיוק הבעיה.

חווית התלות בא-להים

חווית התלות בא-להים היא אחת מהיסודות של החיים הדתיים. תפקידה הוא להביא את האדם להכרה שעליו להיות עבד נאמן לא-להיו, ולקיים בהכנעה את מצוותיו. בתורה כתוב שא-להים הביא את עם ישראל לארץ ישראל דווקא בגלל שהחיים בארץ תלויים בגשם[6]:

'כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת – לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם.'

במצרים יש אספקה קבועה של מים לשתייה ולחקלאות מהנילוס. לעומת זאת, אספקת מים בארץ ישראל איננה מובטחת. ארץ ישראל נמצאת תמיד תחת השגחתו של א-להים. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ – מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה'. א-להים כביכול יושב על ה'שיבר', ובוחן איך עם ישראל מתנהג. אם ישראל הולכים בדרך הישר – הוא נותן גשם. אם לא – לא.

אמונה בצל העולם המודרני

הנושא של הפרק הוא בעיית חוסר הנוכחות של א-להים בעולם המודרני. או 'בעיית האמונה' בעולם המודרני. זאת לא בעיה שהתחילה עם הקמת מתקני ההתפלה בחדרה ובאשקלון. הרי גם כשהתשדירים ברדיו ובטלוויזיה צעקו ש'ישראל מתייבשת' וש'אין לנו מים לבזבז', לא היה מדובר במצוקה קיומית כמו בתקופת התנ"ך, וכמו בימיו של רבי אליעזר. במצב הכי גרוע, היו מפסיקים להתקלח ולעשות כביסה. לא נעים, אבל גם לא סכנת מוות. זאת לא אותה רמת תלות בא-להים.

טכנולוגית ההתפלה היא חלק מקבוצת טכנולוגיות מים; טכנולוגיות ששינו מקצה אל קצה את היכולת האנושית להתמודד עם מחסור במים. הראשונה מבניהן נראית היום מובנת מאליה. הכוונה לעצם היכולת לשאוב ולשנע מים ללא תלות בתנאים הטופוגרפיים.

בישראל כיום פועלות טכנולוגיית עצירת מי שיטפונות, טכנולוגיית טיהור מי שפכים למי קולחין המשמשים לחקלאות, וטכנולוגיות שונות לחיסכון במים. נעשו אפילו כמה ניסיונות מוצלחים לזריעת עננים.

כשהאדם מסוגל לשנע כמויות של מים, למחזר מים, לייצר מים, ואפילו להוריד קצת גשם – מה קורה ליחס שלו לא-להים?

הרב שג"ר

הרב שמעון גרשון רוזנברג ז"ל, היה אחד ההוגים היהודיים החשובים במחצית השנייה של המאה ה- 20. הוא נפטר בטרם עת בשנת 2007. הוא מוכר בשם הרב שג"ר. בעיית האמונה בעידן המודרני והפוסט-מודרני הייתה אחת השאלות המרכזיות שהעסיקו את הרב. כך הוא כותב[7]:

'העולם המודרני והאדם המודרני הם אתאיסטים. גם אם הוא דתי, התשתית של האדם המודרני היא אתאיסטית. המציאות שהוא חי בה היא מציאות חילונית בהגדרתה, המבססת את עצמה על תפיסה מדעית-סיבתית חמורה. […] היא מכוננת קיום אחר מזה הדתי. תשתית זו רוויה בערכים הסותרים את הדת; למשל – האמונה בחוקיות סותרת את האמונה בהשגחה פרטית […]'

סוף ציטוט.

אַיֶכָּה?

מאז תחילת העידן המודרני, בעקבות התקדמות המדע, התעשייה והטכנולוגיה, נוכחותו של א-להים בעולם הולכת ופוחתת. בעבר, מי שלקה במחלה ביקש מא-להים שישלח לו רפואה. אדם שחי בדוחק התפלל לא-להים שייתן לו פרנסה. מי שהיה נתון בצרה ובסכנת חיים צעק לא-להים שיציל אותו. נשים עקרות שפכו דמעות לפני א-להים והתחננו לפרי בטן.

א-להים היה הרופא, המפרנס, והמושיע. החלק המרכזי בתפילת עמידה הוא חלק הבקשות. כל ברכה בחלק הבקשות היא בקשה בתחום מסוים. בסופה של כל ברכה ישנה חתימה מתאימה: 'ברוך אתה ה', גואל ישראל', 'רופא חולי עמו ישראל', 'מברך השנים', 'שובר אויבים ומכניע זדים', 'שומע תפילה'.

במשך דורות, א-להים היה הכתובת הבלעדית לכל בקשה ומצוקה. א-להים היה נוכח באופן ממשי בכל תחומי החיים. המדע והטכנולוגיה, וכן התפתחות המדינות המודרניות והמערכות הבירוקרטיות, שינו את המצב.

כיום, מי שלוקה במחלה, הולך לבית חולים. הוא תולה תקוות ברופאים ובמדע הרפואה. אדם שנמצא במצוקה כלכלית פונה לשירותי הרווחה. התנועה הציונית הובילה להקמת המדינה, ומאז ההגנה על עם ישראל מפני אויביו מופקדת בידי צה"ל וכוחות הביטחון. זוגות חשֹוכי ילדים הולכים לטיפולי פוריות. כדי להתמודד עם בצורות מקימים מתקני התפלה.

בתחילת הפרק קראנו את הסיפור על רבי אליעזר בשנת הבצורת, ומיד לאחר מכן דיברנו על טכנולוגיית ההתפלה. שמתם לב לפער שבין הקטעים? אלו שני דפוסי חשיבה והתנהגות שונים לחלוטין. האווירה שונה לגמרי. בקטע הראשון האדם פסיבי וחסר-אונים, ומתחנן לא-להים שיושיע אותו. בקטע השני, האדם תופס פיקוד ומעצב את גורלו בכוחות עצמו. אלו שני עולמות סותרים.

מה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה'

הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, שחי במאה ה- 13, הוטרד מהסתירה הזאת בהקשר דומה. לדעתו, באופן עקרוני אין שום לגיטימציה לאדם חולה ללכת לרופא. בלשונו[8]: 'ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה".  התפיסה שעומדת מאחורי הגישה הזאת היא שא-להים הוא שמביא מחלה או רפואה לאדם. אדם שמנסה לרפא מחלה בעצמו, לכאורה פועל נגד א-להים. באותו אופן, כל ניסיון להשפיע על העולם בכלים אנושיים, לכאורה סותר את האמונה ב'השגחה'; כלומר האמונה שהאירועים בעולם מכוונים על פי רצונו של א-להים.

מתפללים ומתפילים

מציאות שבה המדע והמדינה כביכול תפסו את מקומו של א-להים, עלולה כמובן להביא לכפירה בא-להים. ואכן, אין ספק שתהליכי החילון בעידן המודרני קשורים באופן הדוק להתפתחות הטכנולוגיה, והארגון החברתי המודרני. אבל כאמור, הבעיה לא נעצרת כאן.

האדם ששם את כל מבטחו בא-להים כבר לא קיים בעולם המודרני. או כמעט שלא קיים. אם נרצה ואם לא, החשיבה היום היא מדעית–חילונית. כשמנסים לפתור בעיות בכל תחום כמעט, ניגשים לעניין בצורה רציונלית, חילונית. כדי לנצח מחלות חשוכות מרפא, משקיעים יותר במחקר מדעי. כדי להביא לצמיחה כלכלית מתייעצים עם מומחים, ואז מעלים או מורידים את הריבית, או מורדים את שיעורי המס על היצוא או על היבוא.

גם אדם דתי, לא יכול שלא להיות מושפע מהמציאות מסביבו. נכון, הוא מאמין שבסופו של דבר מאחורי כל מה שקורה בעולם עומד א-להים. אבל, עד כמה האמונה הזאת באמת נוכחת בחייו? ישראל כיום היא מעצמת התפלה. יחסית לגודל משק המים, אנחנו נמצאים במקום הראשון בעולם בהתפלת מים. במציאות שכזאת, האדם הממוצע מסוגל להרגיש בכנות שמצב משק המים תלוי בא-להים? איפה א-להים נוכח בעולם שבו אולי מתפללים לגשם, אבל גם מתפילים מים?

 [פסקול: כמו חצב, יהורם גאון]

בחג נידונין על המים

הדיון שלנו קשור מאוד לחג סוכות. בתורה, סוכות נקרא 'חג האסיף'. השם הזה מלמד על הפן החקלאי של סוכות. חג סוכות נמצא בסוף השנה החקלאית, בזמן שבו גומרים לאסוף את היבולים מהשדה. עונת הגשמים הבאה בפתח. זה הזמן להתחיל לשאול, כלומר לבקש, על הגשם.

המשנה במסכת ראש השנה קובעת שבסוכות א-להים קובע מה תהיה כמות הגשם שתרד במשך השנה. בלשון המשנה[9]: 'ובחג נידונין על המים'.

מי שלא ראה שמחת בית השואבה

אצל חז"ל כשאומרים 'חג' סתם, הכוונה לחג סוכות. ובאמת, החג החגיגי והססגוני ביותר הוא חג סוכות. חג סוכות בזמן בית המקדש היה חגיגה לא נורמלית. בלילות חול המועד של סוכות הייתה נערכת בבית המקדש 'שמחת בית השואבה'. כך מתארת המשנה[10]:

כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה –

לא ראה שמחה מימיו. […]

חסידים ואנשי מעשה –

היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן,

ואומרים לפניהן דברי שירות ותִשְבָּחוֹת.

והַלְוִיִם –

בכנורות, ובנבלים, ובמצלתים, ובחצוצרות, ובכלי שיר בלא מספר –

על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, […]

שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה.

ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים,

ושני חצוצרות בידיהן.

קרא הגֶבֶר –

תקעו והריעו. […]

ניסוך המים

שמחת בית השואבה הייתה ההקדמה לאירוע השיא – ניסוך המים[11]. במשך כל השנה ניסכו יין על המזבח, בסוכות – ניסכו גם מים. עם עלות השחר, החלו בטקס המיוחד. תחילה היו ממלאים צלוחית של זהב במים מבריכת השילוח שבעיר דוד. בתהלוכה חגיגית בליווי תקיעות ותרועות הביאו את המים לבית המקדש. שם ניסכו אותם על המזבח, כדי שיתברכו גשמי השנה[12].

על פי דברי חז"ל, גם מצוות ארבעת המינים שבחג הסוכות באה כדי 'לרצות על המים'[13].

בצל הסוכה

מה עם מצוות סוכה? הקשר בין סוכה לגשם הוא קשר הפוך. הדבר הכי לא מתאים בסוכות, בזמן שאוכלים וישנים בסוכה, זה גשם. סוכות נמצא בעונה שבה כבר יכול לרדת גשם. דווקא אז האדם נדרש לצאת החוצה מביתו המוגן והנוח אל הסוכה. זהו אקט שנועד לגרום לאדם להבין שבאמת, קיומו תלוי בא-להים. אקט שנועד לפוגג את אשליית הביטחון שלו במצבו החומרי. בסוכה החשופה לגשם הוא יוכל לחוש את התלות שלו בא-להים[14].

כשחושבים על זה, ההצלחה של הקדמה המודרנית היא די מצומצמת בזמן ובמרחב. איכות ותוחלת החיים הגבוהות במדינות המפותחות הן מציאות חדשה. רוב התגליות במדע וברפואה שחוללו את השינוי הדרמטי הזה, לא הקדימו את תחילת המאה ה- 20. גם היום, רוב אוכלוסיית העולם לא חיה במדינות המפותחות. גם היום, לא חסרים תרחישים אפשריים שיעמידו את האדם במצב חסר אונים. מלחמה, מגפה, קריסה כלכלית, אסון אקולוגי או קוסמי. אולי הישיבה בסוכה צריכה לגרום לנו להפנים שתחושת הביטחון והשליטה במצב של האדם המודרני היא אשליה? תפיסת עולם שתקרוס בקטסטרופה העולמית הבאה?

האם זה מצליח? האם חג סוכות בעידן המודרני מצליח לכונן באמת תודעת תלות בא-להים? עד כמה מצליחים להרגיש ברוחו של א-להים בעידן שבו כולם נושמים טכנולוגיה? איך באמת אנחנו מסתכלים על האירועים שקורים מסביבנו בעולם? האם אנחנו רואים בהם אצבע א-להים, או מעשה ידי אדם?

שאלות על אמונה

בטח יש כמה מאזינים שהפרק הזה ממש הצליח להרגיז אותם. הם בטח מתים להתפרץ לשידור ולומר: מי אמר שהיום א-להים לא נוכח בעולם? להפך!

ממש בימים אלו התפרסמה ב'פרק המגזין' בערוץ 10 סדרת כתבות של אבישי בן חיים. הסדרה נקראת 'א-להים שלי', והיא עוסקת במקומו של א-להים בחברה הישראלית בימינו. אנחנו נאזין כעת לקטע קצר מהסדרה[15].

[פסקול: מתוך הסדרה 'א-להים שלי' של אבישי בן חיים:  נתון:  כ- 80% אחוזים מהציבור בישראל (וכמחצית מהציבור החילוני) מאמינים בא-להים. חיילים שרים 'מי שמאמין לא מפחד' ב'צוק איתן']

אז גם היום יש מצבים שבהם כולם מרגישים את התלות בא-להים. גם בעולם שכבר שמע את כל הדיבורים על 'מות האלהים', עדיין – לפני כניסה לניתוח או יציאה לקרב אין אתיאיסטים. כמעט.

צריך שוב להדגיש: השאלה היא לא האם ברגע נתון אדם מאמין או לא. השאלה היא עד כמה האמונה בה' נוכחת במכלול חייו של האדם. זה לא מטריד שצריך לחטוף סרטן כדי לפגוש את ה'? ומה יקרה כשימצאו סוף סוף תרופה לסרטן בעזרת ה'? (בעזרת ה'?…) חוץ מזה, לפנות לה' רק כנואשים לעזרה זה קצת לא לעניין, לא? מה צריך להיות היחס לה'? מיהו ה' בעבור האדם? מדוע מוטל על האדם להיות עבד ה'? איזה מקום בחיים האמונה בה' צריכה למלא? למה החיים והעולם לא שלמים בלעדיה? מה המשמעות של האמונה בה'?

כמו שאמרתי בהתחלה, בפרק הזה אני בעיקר שואל שאלות. לתת עליהן תשובות זה גדול עליי. נראה לי ששווה לחשוב על השאלות האלו מדי פעם, במיוחד בסוכות.

בצל האמונה

התורה מסבירה את הטעם של הישיבה בסוכה כך:

'לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם[16]'

יציאת מצרים היא המאורע המכונן במערכת היחסים שבין ה' לעם ישראל. ה' גאל את עם ישראל ממצרים, ולקח את עם ישראל להיות עמו. בני ישראל הפכו להיות בניו. בתור אב, ה' משגיח על עמו. יש דעה אצל חז"ל שלפיה הסוכות שהוזכרו בפסוק הם ענני הכבוד. ענני הכבוד סוככו והגנו על עם ישראל במדבר.

בקבלה, הסוכה נקראת 'צלא דמיהמנותא'[17]. צל האמונה. הישיבה מתחת לסכך בסוכה אם כן, מסמלת את הישיבה בצלו של ה'. בצל האמונה והביטחון בו, בצל שכינתו.

אתם זוכרים את תיאור שמחת בית השואבה? השמחה היא ממצוות חג הסוכות. השמחה מביאה לידי ביטוי את הנוכחות האימננטית והאינטימית של ה' בעולם, בתוך קהילת המאמינים:

'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ[18]'

בסוכות נפתח חלק ב' של חודש תשרי. בחלק הראשון א-להים התגלה בעולם בעיקר כדיין, כמלך שמעמיד למשפט את עבדיו. אלו ימים נוראים. בסוכות ה' מופיע בעולם בצורה אחרת. לא באופן טרנסצנדנטי, חיצוני, שמדגיש את הפער שבין ה' לברואיו. אלא בצורה שבה הקרבה והשותפות שבין ה' לכנסת ישראל באות לידי ביטוי דומיננטי. זאת הופעה משמחת, של חסד. בשפה המדרשית והקבלית היחסים האלו מתוארים כמערכת יחסים שבין דוד ורעיה, חתן וכלה.

נסיים בציטוט מהספר 'בצל האמונה'. הספר נערך מתוך כתביו של הרב שג"ר לאחר פטירתו. להחזיק חזק, זה ציטוט ארוך[19]:

'[…] המצוות המרכזיות של ראש השנה ויום הכיפורים כרוכות בהמלכת ה' ובאחדות ה'. לעומתן, במרכז השמחה של סוכות עומדת אחדות ישראל. ארבעת המינים והסוכה מכוונים לאחדות זו: 'אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה והן מכפרין אלו על אלו' (ויקרא רבה פרשה ל, יב), וכן "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' (ויקרא כ"ג) – מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת' (בבלי סוכה כז ע"ב).

לכאורה, הייחוד הנו אקט פרטי של אמונת היחיד – אמונתו של איש האמונה הבודד. אך המהלך של חגי תשרי מלמד כי ייחוד ה' תלוי באחדות ישראל, וכי אחדות זו איננה אלא המיצוי של ייחוד זה. אחדות ישראל מופיעה בסוף התהליך, בסוכות, והיא משימה נעלה יותר מהייחוד האלוקי של יום הכיפורים, מפני שהייחוד השלם אינו אפשרי אצל הפרט המאמין אלא כתוצר של הסולידריות של השותפים לאמונה – היכולת להאמין באמונה של הזולת. […]

לא רק השלמות עם עצמך והאמונה באמונתך, כי אם השלמות עם זולתך, והאמונה באמונתו – זהו המצב של ההתפייסות והשלום עם הזולת שאנו נכספים אליו כל כך, ומכאן השמחה הגדולה של החג, המאחד תחת סוכת האמונה את המאמינים כולם. כך מתהווה קהילת האמונה.'

תודות

אנחנו סיימנו. לפני התודות הרגילות, רציתי לומר תודה מיוחדת לרן לוי. רן לוי הוא הכותב והמגיש של התכנית 'עושים היסטוריה'. 'עושים היסטוריה', למי שלא מכיר, היא פודקאסט בנושא מדע, טכנולוגיה והיסטוריה – הפודקאסט המואזן ביותר בישראל.

קודם כל אומר תודה בתור מאזין של 'עושים היסטוריה'. האזנתי לרן המון בזמן הצבא. בזכות רן, עשרות שעות משמימות במהלך השירות שלי הפכו לשעות מרתקות של למידה, מחשבה והנאה. גם היום אני ממשיך להאזין באדיקות לתכנית. מי שלא שמע עד היום על 'עושים היסטוריה' – שירוץ לשמוע.

בפרק האחרון של 'עושים היסטוריה' רן סיפר למאזינים על 'הסיפור שלנו', וגם השמיע ממנה קטע קצר. זה המקום לספר שאת ההשראה לרעיון ליצור את 'הסיפור שלנו' קיבלתי מ'עושים היסטוריה', שהיא גם המודל לחיקוי של התכנית. אז, תודה רבה רן על החשיפה שנתת לסיפור שלנו!

כמו תמיד, תודה לאבא שלי, זאב שטאל, ולחגי עמנואל על ההגהה וההערות. אבא שלי וחגי לא רק מתקנים טעויות, הם שותפים גם באיתור המקורות ובגיבוש הרעיונות עבור התכנית.

תודה לאמא שלי, גילה שטאל. אמא שלי, שהיא בין היתר מורה ללשון, עומלת קשה כדי לשפר את תקניות ההגייה בתכנית. כלומר, לגרום לי לדבר עברית כמו שצריך. בינתיים, בהצלחה חלקית בלבד.

תודה לאבישי בן-חיים שנתן לי רשות להשמיע בתכנית קטע מסדרת הכתבות שלו, 'א-להים שלי'.

זהו. בטח גם אתם שמתם לב – אני לא ממש מצליח להוציא פרק כל שלושה שבועות. החלטתי לעבור החל מעכשיו לתדירות של פרק בארבעה שבועות. אני מקווה שבזה אצליח לעמוד.

אז נשתמע בעזרת ה', בעוד ארבעה שבועות.

 ————————-

[1] תלמוד בבלי תענית כ"ה עמוד ב'

[2] אליהם מתווספים מתקני התפלה קטנים בעלי כושר ייצור מקומי. פרטים נוספים על מתקני מים ומתקני התפלה באתר של חברת מקורות.

[3] על פי אתר רשות המים. ועיין מתווה התפלה עד 2020.

[4] על פי נתוני הלמ"ס. הערה: כדאי לדעת שהמידע אודות מצב משק המים והיקף ההתפלה בישראל המופיע בכתבות שונות, בוויקיפדיות, ובמאמרים שונים, רווי באי-דיוקים, בלבול בין נתונים, ובטעויות סתם (דוגמאות: חישוב הצריכה השנתית על פי נתוני חברת 'מקורות' בלבד שהגם שהיא ספקית המים הגדולה היא איננה היחידה, בלבול בין הפקה לצריכה, חישובים המערבבים נתוני עבר הווה ועתיד, חוסר הבחנה בין מים שפירים למי קולחין). על מנת לקבל מושג על מצב משק המים בישראל מומלץ לקרוא נוסף על נתוני הלמ"ס את המסמכים הבאים: 'דו"ח ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא משק המים' (2002), 'נתונים על משבר המים בישראל' (2008), ובמחקר המשותף של הלמ"ס ורשות המים מ- 2006. מבלי להתחייב על מידת הצדק שבדברים, יש לציין כי מושמעות טענות שלפיהן ישראל כלל לא הייתה זקוקה לפתרון התפלת המים, וכי היה ניתן לספק את צרכי המים בדרכים זולות ומוצלחות יותר. כך למשל: 'מי אמר שאין מים'. וכן 'ישראל לא מתייבשת'.

[5] 'הגשם שינה למדינה את התוכניות'

[6] דברים פרק יא, י-יב. פרופ' יהודה אליצור טוען שעניין התלות בגשם איננו גורם בלעדי אלא חלק ממכלול רחב יותר של גורמים המערערים את היציבות החומרית בארץ ישראל (למשל מהפן הביטחוני, ארץ ישראל היא צומת מעבר ומוקד חיכוך קבוע בין אימפריות). משום כך ארץ ישראל היא 'ארץ ההשגחה', שבה נדרשות אמונה בא-להים ושמיעה למצוותיו. עיין יהודה אליצור, ישראל והמקרא, רמת גן תש"ס עמ' 267. בהקשר זה יש לציין את הרעיון המפורסם על קללת הנחש. כך הוא מופיע בדף על הדף חולין דף פט עמוד א: '… מה שכתב הרה"ק מקאצק בעונש של הנחש ש"עפר תאכל כל ימי חייך", וקשה הרי יש לו מאכלו איפה שהוא נמצא, ואם כן איזה עונש יש כאן? אלא הוא כמו משרת של המלך שחטא, שנותנים לו שכרו משולם ומסלקים אותו בבושת פנים מהארמון – שלא יטריד המלך בבקשותיו.'

[7] הרב שמעון גרשון רוזנברג, 'ביום ההוא', עמוד 158.

[8] רמב"ן על ויקרא פרק כו פסוק יא. הבר פלוגתא המפורסם שלו בנושא זה הוא הרמב"ם, שהיה בעצמו רופא. השאלה העסיקה גם את חז"ל, למשל בתלמוד הבבלי מסכות ברכות ס עמוד א': 'דאמר רב אחא: הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דתני דבי רבי ישמעאל: ורפא ירפא – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.' הרמב"ן מפרש את הדברים לשיטתו: 'אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים'. לתפיסתו ההיתר לעסוק ברפואה הוא רק לרופא אבל לא לחולה: 'אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים'. תפיסת הרמב"ן עולה ממדרש חז"ל 'ששה דברים עשה חזקיה המלך […] גנז ספר רפואות והודו לו' (משנה מסכת פסחים פרק ד).

[9] משנה מסכת ראש השנה פרק א' משנה ב'

[10] משנה מסכת סוכה פרק ה', משניות א'-ד'

[11] על פי פירוש רש"י על התלמוד הבבלי מסכת סוכה דף נ עמוד א': 'בית השואבה – כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המים, כדמפרש ושאבתם מים בששון'. אמנם, חוקרי התלמוד הצביעו על כך שבמקורות ניתן למצוא רמזים על מרכיבים נוספים ולדעת קצתם אלטרנטיביים בשמחת בית השואבה. העניין קשור לשינויים בנוסח, 'שואבה' או 'שאובה', ולמשמעותם. הנושא נידון בהרחבה רבה במאמרו של מנחם פוקס, 'שמחת בית השאבה', בתוך: 'תרביץ', כרך נה, תשמ"ו, 173-216.

[12] 'מנין לנסוך המים בחג? היה ר' עקיבא אומר: נאמר הביאו עומר בפסח שתתברך לכם תבואה שבשדות, ונאמר הביאו ביכורים בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן. אף נסוך המים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.' ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא ק"נ. תיאור ניסוך המים מופיע במשנה במסכת סוכה פרק ד' משנה ט'. להרחבה על מהות ניסוך המים עיין: יצחק ברנד, 'בנתיב ניסוך המים', בתוך אמנון בזק [עורך], 'ובחג הסוכות – קובץ מאמרים על חג הסוכות', הוצאת 'תבונות'.

[13] '…אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים. וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים – כך אי אפשר לעולם בלא מים.' תלמוד בבלי מסכת תענית דף ב' עמוד ב'

[14] הרעיון מפורסם. עיין למשל: חיים נבון, 'סוכה וארץ ישראל', בתוך אמנון בזק [עורך], 'ובחג הסוכות – קובץ מאמרים על חג הסוכות', עמ' 159, הוצאת 'תבונות'.

[15] "א-לוהים שלי": על מה החילונים מדברים כשהם מדברים על א-לוהים, ערוץ 10

[16] ויקרא פרק כ"ג, פסוק מ"ג.

[17] עיין זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף ק"ג עמוד א': '…כל האזרח בישראל ישבו בסכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסכות תחות צלא דמהימנותא..'. הדבר קשור כמובן להקבלות הידועות בין סוכה למקדש ובין סוכה לחופה. אכמ"ל אך המעוניין יוכל לעיין אצל: יעקב נגן (גנק), 'חג הסוכות במחשבת חז"ל: ניתוח של מוטיבים בהלכות חג הסוכות בספרות התלמודית', עמ' 66-98 ועוד מקומות באותו חיבור. וכן: רון וקס, "הביאני המלך חדריו' – הסוכה כמקדש, כחופה וכחדר ייחוד', בתוך אמנון בזק [עורך], 'ובחג הסוכות – קובץ מאמרים על חג הסוכות', הוצאת 'תבונות', עמ' 171-194.

[18] דברים פרק טז פסוק יד

[19] הרב שג"ר [בעריכת ישי מבורך], 'בצל האמונה', עמודים 22-25, בהוצאת 'מכון כתבי הרב שג"ר', תשע"א.