«

»

פרק 10 – מנהרה או גשר? על דין, פשרה וגישור.

ראיון עם הרב זאב וייטמן – מגשר, בין היתר. מהו גישור? מה ההבדל בינו לבין פשרה? פשרה זה טוב? למה לא להכריע סכסוכים בבית המשפט? האם פשרה פוגעת בצדק? מה הביא לעליית הגישור בארצות הברית? ובמערכת המשפט בישראל? ומה אומרת ההלכה בעניין? איך מביאים שני צדדים לסכסוך להסכמה? ואפילו – לשיתוף פעולה? . . … . . . . . . . . . . . . . . . . . . 

לשמיעת הפרק:

הפרק מאוחסן באתר הפודקאסטים הישראלי iCast

 ↓ הורדה למחשב ↓ 

(משתמשי 'Internet Explorer' – מקש ימני + שמירה בשם)

mediation invert

לטקסט של הפרק גללו למטה.

 

מקורות ומקורות להרחבה:

 

תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'.

תוספתא סנהדרין פרק א'.

שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות דיינים סימן י"ב, סעיף ב'.

(למקורות נוספים מדברי חז"ל עיין בגוף הטקסט.)

 

מיכל אלברשטיין, תורת הגישור, הוצאת אוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית, ישראל 2007.

הקטע הראשון שהוקרא בפרק מתוך הספר הוא מעמוד 213.
הקטע השני שהוקרא בפרק מתוך הספר הוא מעמוד 229. הקטע הינו קטע מתורגם מתוך הספר:
Morton Deutsch and Peter Coleman, The Handbook of Conflict Resolution: Theory and Practice (Jessey Bass, 2000), 55.

 

יעקב בזק, 'ישוב סכסוכים בדרך של פשרה במשפט העברי', בתוך: 'סיני' [כתב-עת], כרך ע"א, תשל"ב, עמוד סד ואילך.

הרב משה צבי נריה, 'תורת הפשרה', בתוך: 'ענבי פתחיה', כפר הרואה תשנ"ב.

אליאב שוחטמן, 'סדר הדין', ספרית המשפט העברי, ירושלים 1988, עמוד 208 ואילך.

 

 יעקב טירקל, 'אחד לדין ואחד לפשרה'

'חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984'

דין וחשבון – ועדה לבחינת דרכים להגברת השימוש בגישור בבתי המשפט.

 

ד"ר חמי בן-נון ועמוס גבריאלי, 'ייקוב הדין את הפשרה?'

אלישבע ואביעד הכהן, 'גישור, פישור ויישוב סכסוכים'

אלון חסיד, 'פשרה מוסרית: שתי הצדקות'

איתי ליפשיץ, 'פשרה עד היכן? גבולות הדיון בפשרה'

———————

פסקול:

'ניגון ריקוד', להקת 'הלב והמעיין' מתוך האלבום 'שירה חדשה'

'מן המקום שבו אנו צודקים', יוני רכטר ורונה קינן, מילים: יהודה עמיחי.

Freesound.org – "SnowFootsteps.wav" by Hotlavaman

Freesound.org – "Lumimyrsky, lumi pöllyää, kahisee tuulessa / Snowstorm, snow drifting in a whistling wind, mix" by YleArkisto

Freesound.org – "Snow Walking" by qubodup

———————

טקסט הפרק:

 

פרק מספר 10, כ"ה בטבת תשע"ה
מנהרה או גשר? על דין, פשרה וגישור.

פתיחה

שלום. ברוכים הבאים לתכנית 'הסיפור שלנו'. למי שמאזין לתכנית בפעם הראשונה נספר ש'הסיפור שלנו' עוסקת בנושאי יהדות. אנחנו ניגע בעזרת ה' בתחומים מגוונים – סוגיות הלכתיות, אישים חשובים, הגות, היסטוריה יהודית ועוד. בכל פרק – נושא חדש. לי קוראים איתמר.
בפרק הזה אנחנו ננסה שני חידושים שעוד לא היו כמותם בתכנית. חידוש ראשון: אנחנו ננסה ללמוד סוגיה קצרה בגמרא. לא לדאוג, נראה לי שתגלו שזה הרבה פחות והרבה יותר. כלומר – הרבה פחות מסובך ממה שנדמה לכם, והרבה יותר מעניין ממה שאתם מצפים.
החידוש שני, והמרכזי, הוא ראיון עם הרב זאב וייטמן. הרב וייטמן מוכר כרב של 'תנובה', וכיושב ראש ועדת השמיטה מטעם הרבנות הראשית. מה שלא כולם יודעים הוא שיש קשר משפחתי בין 'הסיפור שלנו' לרב וייטמן. הרב וייטמן הוא הדוד של חגי עמנואל, העורך והמגיה של התכנית. פרט לא מוכר מעניין נוסף על הרב וייטמן הוא שהרב וייטמן הוא גם מגשר. לשמחתנו, הרב וייטמן הסכים להתראיין לפרק הנוכחי של התכנית שעוסק בדין, פשרה, וגישור. אבל זה יבוא מאוחר יותר. קודם כל  – לפתוח את הגמרות.
אנחנו מתחילים ללמוד במסכת סנהדרין מהתלמוד הבבלי, בדף ו' עמוד ב'.

אסור לבצוע?

רגע לפני שנתחיל: משמעות המילה 'לבצוע' היא לעשות פשרה. מה הקשר? בתוספות הרא"ש מוסבר כך[1]: לבצוע זה לחלק, כמו לבצוע חלה לשתיים. פשרה היא גם סוג של חלוקה: אף אחד לא מקבל את כל מה שהוא דורש, אלא רק חלק. לזכור: 'לבצוע'=לעשות פשרה. אני מתחיל לקרוא מהגמרא[2]:
'רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע – הרי זה חוטא; וכל המברך את הבוצע – הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר: 'בצע ברך נאץ ה"; אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר: כי המשפט לא-להים הוא.'
נעצור כאן לבינתיים.
מה צריך לעשות כשיש סכסוך בין שני צדדים? לדוגמה, שפרה ופועה מתווכחות ביניהן למי שייך המגרש שמאחורי הבניין המשותף שבו הן גרות. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מה לא לעשות במקרה כזה. לדבריו, אסור לעשות ביניהן פשרה. למה? כי פשרה היא חטא. היא דבר לא מוסרי. בכל סכסוך יש צד צודק וצד לא צודק. המגרש שייך או לשפרה או לפועה. את הסכסוך צריך להכריע על פי דין, על פי כללים וראיות, וללא פשרות – 'יקוב הדין את ההר'. עיקרון הצדק עומד מעל לכל שיקול אחר, וצריך לדבוק בו בכל מחיר.
כשעורכים פשרה למעשה מוותרים על עקרון הצדק לטובת ריצוי הצדדים וסיום הסכסוך. למשל במקרה שלנו: אני אומר לכם, המגרש שייך לפועה. שפרה היא פשוט נוכלת מנוולת שחומדת רכוש לא לה. אם תיערך פשרה, חלק מהמגרש יעבור לשפרה שלא כדין. בכל פשרה טמונה מידה של אי-צדק[3].

משה ואהרן

אני ממשיך מהנקודה שבה עצרנו בגמרא:
וכן משה היה אומר: 'יקוב הדין את ההר', אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו. […]
כלומר, הגישה של משה רבנו לפתרון סכסוכים היא כמו של רבי אליעזר: 'יקוב הדין את ההר'. לעומתו, לאהרן הכהן אחיו, יש גישה שונה. אהרן הוא 'אוהב שלום ורודף שלום', ומצליח להשכין שלום בין אדם לחבירו. המפרשים הבינו שאהרן השתדל להביא לפשרה בין בעלי הריב עוד לפני שהגיעו לדין[4]. מסתבר שדרכו של אהרן בישוב מחלוקות היא דרכו של רבי יהושע בן קרחה. דבריו של רבי יהושע בן קרחה מובאים מיד בהמשך הגמרא:

מצוה לבצוע

'רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע, שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. והלא במקום שיש משפט – אין שלום, ובמקום שיש שלום – אין משפט. אלא איזהו משפט שיש בו שלום – הוי אומר: זה ביצוע.'
רבי יהושע חולק לחלוטין על רבי אליעזר: לעשות פשרה זה לא חטא, ההפך הגמור: 'מצוה לבצוע'!  למה? למשפט, על פי מידת הדין, יש חיסרון רציני: הוא מותיר איבה בין בעלי הדין. בדרך כלל, הצד שהתחייב בדין נשאר משוכנע בצדקתו גם לאחר שניתן פסק הדין. הוא יוצא בהרגשה שנעשה לו עוול, ונוטר שנאה לחברו ש'ניצח' אותו בדין[5].
בניגוד לדין, בכוחה של הפשרה להשכין שלום בין בעלי הדין. כל אחד מהצדדים מוותר קצת, ואש המחלוקת שוקעת.

להלכה

להלכה, נפסק שיש להעדיף את דרך הפשרה. אני קורא מתוך ה'שולחן ערוך'[6]:
'מצוה לומר לבעלי דינים בתחלה: הדין אתם רוצים, או הפשרה; אם רצו בפשרה, עושים ביניהם פשרה. […]  וכל בית דין שעושה פשרה תמיד – הרי זה משובח.'

בישראל

גם מערכת המשפט במדינת ישראל מאפשרת לפסוק על דרך הפשרה. אני קורא מתוך 'חוק בתי המשפט'[7]:
סעיף 79א.
(א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה.  
(ב) אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק דין להסדר פשרה שעשו ביניהם.
המשפט הישראלי מכיר גם בפשרות שנעשות מחוץ לבית המשפט. בפרק הזה אנחנו נתמקד בסוג מסוים של פשרה: גישור. בעשור האחרון נעשה בארץ שימוש הולך וגובר בהליך הגישור, בעידודם של בתי המשפט[8]. תיקים משפטיים אזרחיים רבים שבעבר טופלו בערכאות משפטיות, מופנים כיום לגישור.
אז מהו גישור? מה מייחד אותו מפשרה רגילה? ובכלל – מי אמר שגישור או פשרה זה טוב? ראינו שיש מחלוקת בעניין. אולי באמת פשרה פוגעת בצדק? אולי היא יכולה להיות מנוצלת לרעה? מצד שני – האם בית המשפט מסוגל תמיד לברר את האמת ולדון דין צדק? מה עדיף – דין או פשרה?

בדרך לרב וייטמן

[פסקול: סופת שלגים]
כדי למצוא תשובות לשאלות האלו, פעלתי במסירות נפש ממש. בשעת ערב, בעיצומה של סופת השלגים הכבדה שהתחוללה בשבוע שעבר, צעדתי בנחישות אל ביתו של הרב זאב וייטמן שבאלון-שבות. כזכור, הרב וייטמן הוא מגשר, בין היתר.
רוח חזקה נשבה, ופתיתי השלג היכו בפניי. השלג הגיע כמעט עד מותניי. חשבתי: אולי אשוב על עקבותיי. אבל אצל הרב וייטמן נמצאות התשובות לשאלותיי. דבר לא יעצור אותי.
לפי הגרסה המדויקת יותר של הסיפור: אכן צעדתי בשלג אל הרב וייטמן, אבל רוח – בקושי נשבה, שלג – ירד במתינות, ואני – נהניתי מאוד מהטיול השלוג.
כך או כך, הגעתי אל הרב וייטמן.

———————

מצטער, אבל זה הסוף. של תמליל הפרק, אני מתכוון. מנקודה זו הפרק זמין לשמיעה בלבד, על אפם ועל חמתם של כנופיית 'קריאה זה מהיר יותר'. ולא, הפעם לא יועלה בהמשך תמליל מלא של הפרק. בצד מידה לא מבוטלת של מניעים פסולים (עצלות, נקמנות, שמחה לאיד, כוחנות, וקטנוניות), יש לכך גם סיבה עניינית ומוצדקת: אני מתנגד למסירת דברים שנאמרו בעל-פה בכתב, או לפחות לא מסוגל לעשות זאת בצורה טובה. האזנה נעימה ;-)

———————

[1] תוספות הרא"ש מסכת סנהדרין דף ו עמוד א. למעשה, הסיפור יותר מורכב. להלן הערתו של הרב יפתח יצחק שנדורפי על העניין (תודה רבה על ההערה המפורטת והמעשירה!): ישנם גם הסברים אחרים לעניין הביצוע. כך למשל אשר גולאק טוען כי הביצוע איננו פשרה! בלשונו: "סבורני שכל עניין הביצוע לפי ההלכות שבתלמוד, יתבאר לנו יפה אם נאמר שביצוע לא היה נעשה כפשרה רגילה שבית דין מפשרים בעצמם, אלא שבית דין היו מוסרים את הדין לאחרים, אנשים בקיאים בהוויות העולם או מומחים, שהם יגמרו את הדין כדרך של פשרה בין הצדדים…." ('ביצוע בדיני התלמוד', תש"ב). הוא גם טורח להשוות במאמר בין הביצוע כפי שנוהגת בדינינו, למול מוסד זה כפי שהיה קיים על פי הדינים הרומים, תוך שהוא עומד על המגמות בהקמת המוסד , זמני קיומו , והסיבות לכך). כלומר, לפי אשר גולאק ביצוע הוא בעצם שמאות של אנשים מהתחום הנידון, במקום שימוש בשופטים. אמנם זו "משנה אחרונה" של גולאק, ואילו בראשית דרכו אף הוא סבר כי הפשרה והביצוע חד הם, כפי שכתב במפורש בספרו 'יסודי המשפט העברי': "[…] ומשום כך נקראה הפשרה בתורת משפטינו גם ביצוע." (חלק רביעי, שער גמר הדין סעיף ק"א, "פשרה", עמוד 177). כבר בראשונים ניתן למצוא את הגישה המשווה בין פשרה לביצוע: רש"י (מסכת סנהדרין דף ו' ע"א) מפרש: "ביצוע – פשרה", וכן היד רמ"ה (שם): "ביצוע הוא פשרה". גם פרופסור ברכיהו ליפשיץ מדגיש את הזהות בין שני המוסדות (ב' ליפשיץ, 'פשרה', בתוך: 'משפטי ארץ – דין דיין ודיון', עפרה תשס"ב, עמוד 137, ובהערה 5 שם).

[2] תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב'

[3] עיין למשל: 'ואמרינן לימא כתנאי דתניא ביצוע בג' וביצוע היינו פשרה ואמאי קרי לה ביצוע לפי שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין ודמי לגזל ואמטול הכי קרי ליה ביצוע לשון כן ארחות כל בוצע בצע (משלי א') והיינו דקתני ביצוע בשלשה דברי ר"מ וחכמים אומרים פשרה ביחיד להכי קרי לה רבי מאיר ביצוע ורבנן קרו ליה פשרה משום דס"ל לר"מ דאסור לבצוע הילכך קרי ליה ביצוע לשון גזל ורבנן דס"ל דמותר לבצוע קרי ליה פשרה.' יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב

[4] עיין רש"י ותוספות לדוגמה. נראה שהמפרשים ניסו להתמודד עם הקושי דלהלן: המשפט 'וכן משה… אבל אהרן…' נראה כחלק מדבריו של רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי; אבל רבי אליעזר סובר הרי שאסור לבצוע, ולפיכך קשה להבין מה יחסו לדרך שבה אהרן פעל. רבים תירצו את הקושי בכך שאף לדעת רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי מותר לערוך פשרה – אך מחוץ לכתלי בית הדין. אפשרות אחרת היא להבין שהמשפט 'וכן משה… אבל אהרן…' איננו חלק מדבריו של רבי אליעזר, אלא ציטוט ממקור אחר שעורך הגמרא הביא לאחר דברי רבי אליעזר.

[5] עיין מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב: 'וע"י הפשרה הרי הוא רודף השלום שיהיה לו ממנו ולא יהיה אויבו ואמר ומשים שלום בין אדם לחבירו הוא בין בעלי דינין לפי שהפשרה היא בהסכמת ורצון שניהם משא"כ הדין שלעולם לפי דעת המתחייב אין מוחל טענתו נגד בעל דין חבירו אף שיצא חבירו זכאי בב"ד נגדו'

[6] שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות דיינים סימן י"ב, סעיף ב'.

[7] 'חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984'

[8] דין וחשבון – ועדה לבחינת דרכים להגברת השימוש בגישור בבתי המשפט.

השאר תגובה