»

פרק 1 – לצום יומיים בגלל קו דימיוני. על קו התאריך.

מהו קו התאריך? איפה הוא עובר? מי קבע אותו? ולמה צריך אותו בכלל? בפרק נדבר על קו התאריך הבינלאומי, ועל קו התאריך ההלכתי – כלומר ה'יהודי'. האם הם חופפים? נעסוק בשאלות האלו, ובהשפעה שלהן על אחת מהפרשיות המסעירות והפרובלמטיות ביותר בתולדות עולם ההלכה – פולמוס השבת ביפן.

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

לשמיעת הפרק:

הפרק מאוחסן באתר הפודקאסטים הישראלי iCast

↓ הורדה למחשב ↓ 

(משתמשי 'Internet Explorer' – מקש ימני + שמירה בשם)

לטקסט המלא של הפרק גללו למטה.
 
מקורות:
הרב מנחם מנדל כשר, 'קו התאריך הישראלי', ירושלים תשל"ז.
מתוך ויקיפדיה:
על צִ'יאוּנֶה סוּגִּיהַארַה באתר 'יד ושם'
הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, 'היומם בכדור הארץ'
הרב אברהם ישעיה קרליץ (החזון אי"ש), 'קונטרס י"ח שעות'
רבי יהודה הלוי, 'ספר הכוזרי', מאמר שני סימן כ'
רבי זרחיה הלוי, 'המאור הקטן, מסכת ראש השנה' ה. על הרי"ף.
רבי יצחק הישראלי, 'יסוד עולם'
הנשיא רבי אברהם בר חייא, 'ספר העיבור'
שלמה כהן, 'פאר הדור' חלק ג' עמוד שי"ז.
רבי דוד גנז, 'נחמד ונעים'
מרדכי צבי הלוי, 'דברי חכמים', ורשה 1876
אנציקלופדיה תלמודית, בערכים 'יום'; 'נספח לערך יום'.
'שאלת השבת בארצות המזרח הרחוק', בתוך 'תלפיות' תש"ה.
אנציקלופדיה 'דעת', בערך 'קו התאריך'
רונן כץ, 'מי מתח את קו התאריך'
מקורות להרחבה:
האם יהודי שאצלו יום חול יכול להיחשב גוי של שבת של יהודי שאצלו יום שבת. ראובן אדוריאן הראה לי דיון מעניין בשאלות הקרובות לשאלה הזו: שו"ת מנחת אשר ח"א, י"א, א'-ג'.
מעבר קו התאריך בספירת העומר
עוד תשובה על מעבר קו התאריך בספירת העומר: הרב מנחם מנדל כשר, 'קו התאריך הישראלי', עמ' 225
מעבר קו התאריך בשבת: הרב מנחם מנדל כשר, 'קו התאריך הישראלי', עמ' 215-221. שו"ת מנחת שלמה קמ"א סי' כ"ג (תודה לראובן אדוריאן!)
שבת בקטבים: רבי יעקב בן צבי (הירש אשכנזי) עמדין, מור וקציעה, סימן שמד; הרב מנחם מנדל כשר, 'קו התאריך הישראלי', עמ' 155
שבת בחלל: הרבנים חיים צבי קוניקאוו, חיים ישעיה קניג, לוי יצחק הלפרין, גבריאל צינר, יצחק שמואל שכטר, 'שאלת האסטרונאוט אילן רמון כיצד ינהג שבוע בחלל לגבי קריאת שמע תפילה ושבת', כתב העת אור ישראל (מאנסי), כט, תשס"ג, כח – נו
פסקול:
'ניגון ריקוד', להקת 'הלב והמעיין' מתוך האלבום 'שירה חדשה'
Chris_Zabriskie, Cylinder_Four
It's A Small World (Disney Cover)
יפה נוף משוש תבל (פיוט של רבי יהודה הלוי), ליאור אלמליח, מתוך האלבום: 'אלמליח לרוז שטרית'
Altro non è'l mi'amor, Festa, Costanzo
Charlie Chaplin – A Dog's Life
משפחת ואך, 'התנערי', מתוך האלבום 'פיסת חיים'
החזן יוסלה רוזנבלט – 'לאל עורך דין'
https://soundcloud.com/myuu/its-a-small-world-disney
צלילים:
https://www.freesound.org/people/kvanderheiden1313/sounds/235180/
https://www.freesound.org/people/soundmary/sounds/196638/
https://www.freesound.org/people/ZyryTSounds/sounds/219244/
https://www.freesound.org/people/dobroide/sounds/72261/
https://www.freesound.org/people/sarson/sounds/144201/
https://www.freesound.org/people/markedit/sounds/157873/
https://www.freesound.org/people/klankbeeld/sounds/180156/
https://www.freesound.org/people/Kayyy/sounds/61015/
https://www.freesound.org/people/ZyryTSounds/sounds/222993/
https://www.freesound.org/people/kvanderheiden1313/sounds/235180/
https://www.freesound.org/people/Werra/sounds/231562/
————————–
טקסט פרק מלא:

פתיחה

"הסיפור שלנו", פודקסט על יהדות ויהודים. פרק מספר 1, ג' בסיון תשע"ד.
לצום יומיים בגלל קו דמיוני. על קו התאריך.
שלום. ברוכים הבאים לפרק הראשון של 'הסיפור שלנו'. לפני שנתחיל בפרק,  נאמר כמה מילים על התוכנית. אז ככה – כמו ששמעתם בקדימון הפודקסט הזה הוא על יהדות ויהודים. כלומר – אנחנו נעסוק בנושאים שקשורים ליהדות סלש עם ישראל. בכל פרק – נושא חדש. אנחנו ניגע, בעזרת ה', במגוון רחב של תחומים – אירועים בהיסטוריה שלנו, סוגיות הלכתיות, הגות יהודית, אישים שקמו לעם ישראל, ספרים חשובים בארון הספרים היהודי – ועוד. לי קוראים איתמר. אני מקווה שבכל פרק ניפגש עם עוד חלק מרתק – מהסיפור שלנו.

פולמוס השבת ביפן

השנה היא שנת ת"ש – 1940. לעיר קוֹבנַה שבליטא מגיעים פליטים יהודים רבים מפולין הכבושה על ידי הנאצים. צִ'יאוּנֶה סוּגִּיהַארַה, הקונסול היפני בעיר, מחליט לסייע להם להימלט מאירופה. במבצע מרתוני, הוא מנפק לאלפי יהודים אשרות כניסה ליפן. לאחר מסע של 11 יום ברכבת הטרנס-סיבירית , ולאחר הפלגה בים, מגיעים הפליטים אל העיר קוֹבֶּה שביפן.
מיד כשהגיעו, התעוררה שאלה קריטית. עד כמה שהדבר נשמע מוזר, השאלה הייתה – מתי חל יום השבת ביפן?
בעיר קוֹבֶּה כבר הייתה קיימת קהילה יהודית, אשר חבריה שבתו ממלאכה ב- שבת, כלומר ביום שנקרא 'יום שבת' על פי מניין הימים המקובל במדינה. אולם בתוך קהל הגולים, היו תלמידי ישיבות רבים אשר ידעו שעל פי שיטות הלכתיות מסויימות, צריך לאחר ביממה את מניין ימי השבוע ביפן. לפי השיטות האלה יוצא שהשבת ה'אמיתית' ביפן חלה ביום שנחשב שם ליום ראשון; והשבת לפי מה שהיה מקובל עד אז ביפן, היא למעשה יום שישי.
בני הישיבות פנו אל גדולי הדור בשאלה כיצד לנהוג. בתשובה התקבלו שתי הוראות – סותרות. קהל היהודים בקובה נחלק לשתי קבוצות. יוצאי הישיבות הליטאיות, ובראשם תלמידי ישיבת 'מיר' קיבלו את הוראת החזון-אי"ש, אשר פסק שיש לשנות את מניין הימים ולשמור שבת ביפן ביום ראשון. מנגד, הישיבות החסידיות נשמעו לרבי מגור אשר הורה שלא לשנות את יום השבת, על פי פסיקת הרב טיקוצ'ינסקי והרב דוד שפירא. בדעה זאת החזיקו כמובן גם תושבי המקום המקוריים. הרוחות סערו, והיה חשש שייווצר קרע בציבור. בזכות פעילותו של האדמו"ר מאַמְשינוֹב הסכימו לבסוף כולם לשמור שבת יומיים מספק. שבת אחת ב'יום שבת', ו'ביום ראשון' – להימנע לכל הפחות מ'מלאכות דאורייתא', דהיינו – מאיסורי שבת חמורים.
בקיץ תש"א (1941), לקראת יום הכיפורים, שאלת הספק הפכה לבעייתית ביותר. לפי המניין הרגיל חל יום הכיפורים בשנה זו ביום רביעי. אך לשיטת החזון-אי"ש – יום הכיפורים חל ביום חמישי. להימנע ממלאכה במשך יומיים זה אמנם מכביד, אבל לצום יומיים ברציפות?! זה כבר סכנת נפשות. בינתיים, הרבה מהיהודים עברו בפקודת השלטונות ביפן לגטו שַאנְגחַאי שבסין, ויצאו מן הספק. היהודים שנשארו בקובה שלחו טלגרמה דחופה לגדולי הרבנים בארץ ישראל. בטלגרמה נכתב:
"אל הרבנים מישקובסקי, אלטר, הרצוג, סולובייציק, פינקל, מלצר […] : 350 יהודים מתחננים – הצילו! ענו מיד, באיזה יום לצום יום הכיפורים?"

קו התאריך הבינלאומי

איך יכול להיות שמתעורר ספק בשאלה – איזה יום היום? לאחראי לתופעה הזאת קוראים 'קו התאריך'.
כידוע, השעון בכדור הארץ איננו אחיד. השעה בכל עיר נקבעת על פי קו האורך שעליו היא ממוקמת. קו אורך הוא קו דמיוני בצורת חצי מעגל שנמתח מהקוטב הצפוני לקוטב הדרומי. כל קו אורך חוצה את קו המשווה. קו המשווה הוא מעגל המחלק את כדור הארץ לשני חצאים – חצי כדור צפוני וחצי כדור דרומי. כמו כל מעגל, קו המשווה מחולק ל- °360 מעלות. כל מעלה מסומנת בקו אורך – 360 קווים בסך הכל. ידוע שכדור הארץ סובב על צירו לכיוון מזרח. כדור הארץ משלים סיבוב מלא סביב עצמו, °360 מעלות, בכל 24 שעות. זאת אומרת שקצב הסיבוב הוא °15 מעלות בשעה.
נדמיין לעצמנו שאנחנו עומדים בירושלים ומביטים בשמש מפציעה מעל האופק. השעה אצלנו היא 6:00 בבוקר. כעת נשאל את עצמנו – מה השעה עכשיו, בלונדון? מיקום השמש בשמיים משתנה לפי קצב הסיבוב של כדור הארץ. קצב הסיבוב כמו שאמרנו הוא °15 מעלות בשעה. לונדון נמצאת בערך °30 מעלות מערבית לירושלים. מסקנה – השמש תזרח בלונדון בעוד כשעתיים. לפי שעון לונדון השעה עכשיו היא 4:00 לפנות בוקר.
אחד מרובעי העיר לונדון הוא הרובע המלכותי של גריניץ'. בשנת 1884 התכנס 'כנס קו האורך הבינלאומי'. כפי שהזכרנו, קווי האורך הם קווים דימיוניים; אין קו אורך טבעי, ולכן ניתן למקם ולסמן את קווי האורך על פני כדור הארץ באופן שרירותי באינספור דרכים שונות. ובאמת, במהלך המאה ה- 19 היו נהוגות מספר שיטות סימון שונות. הקשיים שנבעו מהמציאות הזאת מובנים מאליהם. כדי לנהל מסחר ותקשורת תקינים, יש צורך בשיטת מיפוי ומדידת זמן אחידה, אשר תלויה בסימון קווי האורך. אז – כדי לקבוע שיטת סימון אחידה, צריך להסכים קודם כל מה תהיה הנקודה שדרכה יעבור קו האורך הראשי. ב'כנס קו האורך הבינלאומי' הוחלט שקו האורך 0° יעבור דרך מצפה הכוכבים המלכותי בגריניץ'. קו האורך °0 מחלק את כדור הארץ לשני חצאים שווים – °180 מעלות ממזרח לגריניץ', ו- °180 מעלות ממערב לה.
השעה בכל העולם מוגדרת ביחס לשעון גריניץ'. השעון בקו האורך °90 מעלות מזרח מקדים ב- 6 שעות את שעון גרינץ'. השעון בקו האורך °90 מעלות מערב מפגר ב- 6 שעות אחרי שעון גריניץ'. נניח שהיום יום שני והשעה עכשיו בגריניץ' היא 6:00 בבוקר. בבנגלדש, שנמצאת על קו האורך 90° מעלות מזרח, השעה כבר 12:00 בצהריים. סמוך לקו האורך °90 מערב, בשיקגו למשל, עדיין לילה. שעת חצות.
אז יוצא לפי זה שתושבי כדור הארץ מחולקים לשנים – תושבי מזרח העולם, ותושבי מערב העולם. בכל מזרח העולם השעון מקדים את שעון גריניץ'. בכל מערב העולם השעון מאוחר לשעון גריניץ'.
עד עכשיו הכל היה פשוט. אבל העסק מתחיל להסתבך כאשר שואלים – מה השעה בקו האורך °180? קו האורך °180 הוא הקו הנגדי לקו גריניץ'. הוא נמצא °180 מעלות ממזרח לגריניץ, וגם °180 מעלות ממערב לגריניץ'. אוקיי, אז השעה בקו האורך °180 היא או 12 שעות אחרי שעון גריניץ' או 12 שעות לפני שעון גריניץ'. הקטע המפתיע כאן הוא שבין שני צדדיו של קו האורך °180 קיים הפרש של 24 שעות – יממה שלמה!
זוכרים מה השעה בגריניץ'? 6:00 בבוקר, יום שני. עכשיו – בואו נתקדם לכיוון מזרח, ונגיע ממש ממש קרוב לקו האורך 180°.  הכל מים פה. אנחנו באמצע האוקיינוס השקט. השעון כאן מקדים את גריניץ' ב- 12 שעות. זאת אומרת שהשעה 6:00 בבוקר הייתה כאן לפני 12 שעות, והשעה עכשיו היא – 18:00 בערב, יום שני. טוב, עכשיו החלק החשוב – בואו נתקרב עוד טיפה לקו האורך °180. נאזור אומץ, ונדלג מעליו . מה השעה? 18:00 בערב. אבל בערב של איזה יום? השעון כאן מפגר ב- 12 שעות אחרי שעון גריניץ'; זאת אומרת שהשעה 6:00 בבוקר תהיה כאן רק בעוד 12 שעות. אז השעה עכשיו היא 18:00 בערב, יום ראשון! 'קפצנו' אחורה בלוח השנה יממה שלמה! באופן דומה, אם היינו חוצים את הקו ממזרח למערב היינו 'קופצים' קדימה מיום ראשון ליום שני. בגלל האפקט המתעתע הזה זכה קו האורך °180 לשם – 'קו התאריך'.
העובדה שמי שמקיף את כדור הארץ 'מאבד' או 'מרוויח' יום, עומדת במרכז העלילה של הספר 'מסביב לעולם בשמונים יום', מאת ז'ול וורן. ספר טוב – מומלץ לקרוא.
קיומו של 'קו התאריך', מין קו שמשנה את התאריך של מי שחוצה אותו, הוא מוזר ומבלבל. זה נראה בלתי אפשרי. התחושה הזאת נובעת מכך שאנו מזהים בטעות בין שני מושגים נפרדים המקופלים בתוך המילה 'שעה'. המושגים הם זמן, ו- תאריך. אפשר להשתמש במילה שעה כדי לציין יחידת זמן בת שישים דקות. מאידך – המילה שעה משמשת כחלק מציון תאריך. למשל – שנת תשע"ד, חודש אייר, היום העשרים ושבעה בחודש, שעה 8 בבוקר. התאריך איננו הזמן עצמו, אלא רק צורת התייחסות אליו. בעוד שהזמן בכל העולם אחיד, התאריך תלוי במיקום גיאוגרפי. מסיבה זו אל אירוע שהתרחש בנקודת זמן אחת מתייחסים תאריכים שונים.
לדוגמא – את הפרק הזה העליתי לאתר ביום ראשון בשעה 1:00 לפנות בוקר שעון ישראל. על פי שעון ניו-יורק העלתי את הפרק לאתר ביום שבת בשעה 18:00 בערב. גם בישראל וגם בניו יורק, זה קרה כמובן באותו זמן, אבל לא באותו תאריך. מעבר קו התאריך ממערב למזרח לא באמת מחזיר אותנו 24 שעות אחורה בזמן. הוא רק משנה את התאריך ביממה. כן – זה מסובך. תחשבו על זה קצת.
כדי להקל על התפיסה של העניין אפשר להיעזר ב'טריק' הבא. קו התאריך הבינלאומי עובר במצר בֶּרִינְג שבין סיביר לאלסקה וממשיך דרך האוקיינוס השקט עד לקוטב הדרומי. עכשיו קחו סכין וחיתכו את כדור הארץ לאורך קו התאריך. עכשיו נפרושׂ אותו כמו מפה שטוחה, וקיבלנו את מפת העולם. כל יום חדש מתחיל בצד המזרחי של המפה – השמש זורחת על קצה סיביר. בכל שעה הזריחה מתקדמת  °15 מעלות לכיוון מערב. לאחר 24 שעות נראית הזריחה בקצה המערבי באלסקה, המקום האחרון שבו מתחיל היום. עכשיו העובדה שנקודת ההתחלה זהה לנקודת הסיום לא מבלבלת יותר. מי שחוצה את קו התאריך – פשוט 'קופץ' לצד השני של המפה.
לפני שאתם מתחילים עם החיתוך חשוב שתדעו – קו התאריך הבינלאומי איננו ישר. כדי להימנע ממציאות שבה קו התאריך חוצה את היבשה, ויוצר עקב כך בלגן גדול, 'עיקמו' את קו התאריך במספר מקומות כך שיעבור בים בלבד. למעשה כל אזורי הזמן בכדור הארץ אינם חופפים בדיוק לקווי האורך. הקווים 'עוקמו' כדי למנוע מצב לא נוח שבו לשתי ערים סמוכות יש שעון שונה. בדרך זו החיים ביבשה כמעט ואינם מופרעים כתוצאה ממעבר אזור זמן. ההשפעה של מעבר אזורי זמן מורגשת בעיקר בעת טיסה או בעת הפלגה בים. ספינות שנתיב השייט שלהן חוצה את האוקיינוס השקט, משנים את התאריך בכל פעם שהן חוצות את קו התאריך.

קו התאריך בהלכה

בהרבה הלכות, סוגיית קו התאריך היא קריטית. למשל, אם קו התאריך עובר, נניח, שני מטרים מערבית לבית שלי. אז לכאורה – אם אני יוצא מהבית ביום שישי בבוקר וחוצה בטעות את הקו – פופ! אני נמצא בשבת! מה אני עושה עכשיו עם הפלאפון?
באופן דומה חציית קו התאריך רלוונטית לגבי מצוות אחרות שתלויות במניין הימים – ברית מילה, ספירת העומר, פדיון הבן ועוד.
האם קו התאריך הבין לאומי הוא הקובע גם בהלכה? קו התאריך הבינלאומי נקבע על פי שיקולים פרקטיים של נוחות, אבל יכול להיות שלפי התורה הקו עובר במקום אחר לגמרי! קו התאריך הבינלאומי נקבע רק בשנת 1884. לכאורה קו התאריך לפי התורה כבר קבוע מאז בריאת העולם, או לפחות מאז קבלת התורה במעמד הר סיני.
שאלת קו התאריך כמעט שלא נידונה בזמנים קדומים. הנושא לא מוזכר במשנה ובתלמוד וגם לא במקורות מתקופת הגאונים. חלק מהחכמים בחלק מהתקופות ידעו שהארץ היא בצורת כדור, כך שהשאלה הייתה קיימת מבחינה תיאוריטית; אבל לא הייתה לה שום משמעות מעשית. למרות זאת, קיימים מקורות הלכתיים שעוסקים בנושא, החל מתקופת הראשונים.

הכוזרי ובעל המאור

ספר הכוזרי הוא המקור הראשון שבו ישנה התייחסות מפורשת ל- 'קו התאריך'. הספר נכתב במאה ה- 12 על ידי ריה"ל – רבי יהודה הלוי. ריה"ל מציין בספר כי קיומו של קו התאריך הוא הכרחי; בלשונו–
 "ואין להמלט ממקום משתתף תהיה תחלת מזרחו ואחרית מערבו".
ב'כוזרי' מפורט גם היכן עובר קו התאריך, אבל הדברים קשים להבנה. מפרשים שונים נתנו להם פירושים שונים וסותרים. עם זאת, רבים סבורים שרבי זרחיה הלוי, בן תקופתו של ריה"ל, סבור כמותו בשאלת קו התאריך. דברי רבי זרחיה הלוי, המכונה על שם ספרו 'בעל המאור', מובאים כפרשנות לסוגיית 'מולד זקן', שנחשבת לאחת מהסוגיות הקשות והסתומות ביותר בתלמוד הבבלי. בעל המאור טוען שמסוגיית 'מולד זקן' עולה שקו התאריך עובר °90 מעלות ממזרח לירושלים. כדי להבין את ההיגיון שעומד מאחורי שיטת ריה"ל ו'בעל המאור' צריך להכיר את הנחות היסוד האסטרונומיות והגיאוגרפיות שבהן החזיקו.
ריה"ל ובעל המאור חיו כאמור במאה ה- 12. בתקופה זו, המודל האסטרונומי המקובל היה המודל של אריסטו. אריסטו הניח שכדור ארץ ניצב במרכז היקום ללא תנועה, בעוד שגרמי השמים נעים סביבו.  צריך לזכור שבתקופה הזו יבשת אמריקה עדיין לא התגלתה. העולם שהצטייר בעיני ריה"ל נראה בערך כך: כדור הארץ ניצב נייח במרכז היקום. גוש היבשות אסיה, אירופה ואפריקה ממוקם ב'חצי הכדור העליון'. 'חצי הכדור התחתון' לעומת זאת מכוסה כולו במים. ארץ ישראל לפי תפיסת ריה"ל, ממקומת ב'טבור הארץ' – במרכז היבשה.
ריה"ל סבר שקצה היבשה המזרחי ביותר נמצא °90 מעלות מזרחית לארץ ישראל – בסין. לפי הנחה זו, קצה היבשה המערבי מרוחק אף הוא ב- °90 מארץ ישראל. ובאמת, בחלק מהמפות שצויירו בימי הביניים ניתן לראות בבירור את ארץ ישראל במרכז העולם. המרחק בין ארץ ישראל לקצה סין מתואר כשווה למרחק שבין ארץ ישראל לקצה המערבי ביותר של אפריקה. לפי ההנחות האלו מסתבר לומר שהיום מתחיל בסין – בקצה המזרחי ביותר – ושם אם כן עובר קו התאריך.
אולם במציאות, המרחק בין סין לארץ ישראל גדול פי שניים מהמרחק שבין ארץ ישראל לקצה המערבי ביותר באפריקה. המרחק בין ארץ ישראל לקצה סיביר, הקצה המזרחי האמיתי של יבשת אסיה, גדול אפילו יותר. אם נקבע את קו התאריך °90 מעלות מזרחית לירושלים כדבריריה"ל, הוא יחצה את היבשה ברוסיה, בסין, בפיליפינים, באינדונזיה ובאוסטרליה. תארו לעצמכם מציאות שבה קו התאריך עובר באמצע מקום מיושב. בצד אחד של הרחוב שאותו יחצה הקו, התושבים ישמרו שבת, ובצד השני – ינהגו התושבים כמו ביום חול.
על האפשרות שקו התאריך חוצה את היבשה, כתב רבי יצחק הישראלי, שחי במאה ה- 14, דברים חריפים. הציטוט הבא מובא מתוך ספרו 'יסוד עולם':
"איך יתכן שיהיה לוי השוכן בטבור הארץ עומד עתה בחצות יום שבת, ויכפור בו יהודי שכנו הרחוק מעט קט לצד המזרח ויאמר לא! כי אלא ביומם של יום אתמול אנו עומדים. היש בעולם התול ושגעון כמו זה?".

גילוי אמריקה

במרוצת השנים שלאחר תקופת ריה"ל חלו באירופה התפחויות מדעיות וטכנולוגיות חשובות. שיטות מיפוי וניווט חדשות והשתכללות כלי השיט, איפשרו לבני אירופה לצאת למסעות ארוכים בים. בתחילת המאה ה- 15 נפתח עידן התגליות. מגלי ארצות הפליגו בים והגיעו למקומות רבים שלא היו מוכרים קודם לכן באירופה.
בחודש אוגוסט שנת 1492 יצאה הספינה סנטה מריה מנמל פַּלוֹס שבספרד; שמו של רב החובל היה כריסטופר קולומבוס. קולומבוס תיכנן לחצות את האוקיינוס האטלנטי ולהגיע להודו, כדי לפתוח נתיב מסחר ימי חדש. הוא הרי לא שמע מעולם על אמריקה, כמו כולם באירופה הוא חשב שמעבר לשטח הימי שמכסה את 'חצי הכדור התחתון' נמצאת יבשת אסיה. אף אחד בתקופה הזאת לא הפליג למרחקים גדולים כאלה מהיבשה. זה היה מסע נועז אל הלא נודע.
ההפלגה התארכה והתארכה. לאחר יותר מחודש ימיםנשמעה מראש התורן צעקה: יבשה! יבשה! קולומבוס היה משוכנע עד יום מותו שהוא אכן גילה נתיב ימי להודו. בהמשך התברר שהתגלית של קולומבוס הייתה גדולה הרבה יותר. אַמֵרִיגוֹ וֶספּוּצִ'י היה הראשון שטען שקולומבוס גילה יבשת חדשה. הוא קרא ליבשת "העולם החדש".
גילויו של של ה'עולם החדש' הכה בתדהמה את ה'עולם הישן'. לתושבי אירופה התברר פתאום, שהעולם גדול בהרבה ממה שהם חשבו. גילוי אמריקה הוליד באירופה שינויים תרבותיים, חברתיים ומחשבתיים עמוקים.
במהלך המאה ה- 16 הוסיפו הידיעות הגיאוגרפיות להצטבר ולהתעדכן במהירות. בתקופה מסעירה זו חי בעיר פראג רבי דוד גַנז. רבי דוד היה תלמיד חכם, אסטרונום, מתמטיקאי, גאוגרף והיסטוריון, תלמידם של המרה"ל מפראג והרמ"א – רבי משה איסרליש. עמיתיו המדעיים היו המדענים טִיכוֹ בְּרַהַה ויוֹהַנְס קֵפְּלֶר. רבי דוד שמע מפיהם על התאוריה ההליוצנטרית של קופרניקוס – הגורסת שכדור הארץ ושאר כוכבי הלכת סובבים סביב השמש. בספרו 'נחמד ונעים' רבי דוד מתיחס להשלכות של התגליות המדעיות החדשות של תקופתו על סוגיית קו התאריך.
תחת הכותרת "ביטול דעת הקדמונים במה שאמרו שחצי כדור הארץ שקוע במים" הוא כותב:
"ואף על פי שכל הקדמונים, הן מבני ישראל הן מאומות העולם כולם חשבו שחצי כדור הארץ מגולה וחצי שני שקוע וטבוע במים […] נמצאו בזה שוגגים ומוטעים כי לאחרונה זה מעט יותר ממאה שנים ועד הנה יורדי הים באוניות שלוחי צרפת וספרד ופורטוגל היורדים לתור את הים, התוודע להם במראה ולא בחידות […] בחלק התחתון הנוכח תחת כפות רגלנו והוא החלק העולם החדש שקורין 'נֹאבַא מוּנְדֶע' אשר שם יבשה רחבת ידים והוא חלק גדול קרוב לשני שלישי העולם אשר אנחנו יושבים בהם וכולם מלאים צאן ואדם".
לדעת רבי דוד אי אפשר להסתמך על דעות הקדמונים בסוגית קו התאריך, כיוון שהם התבססו על הנחות שהתבררו כלא נכונות. למעשה, ההתמודדות של הקדמונים עם הסוגייה שונה לגמרי מההתמודדות עם הסוגיה לאחר גילוי אמריקה. הקדמונים חשבו שחצי הכדור התחתון ריק ממקום יישוב. מכיוון שכך, בפועל, הייתה מבחינתם הפרדה מוחלטת בין יום ליום. הראשונים לא פגשו באמת בבעיה האקוטית של פער בן 24 שעות בין שתי נקודות סמוכות, מכיוון שהם מעולם לא העלו בדעתם שהיא תעלה באופן מעשי, לענין שמירת שבת למשל.
יש עוד בעיות עם שיטת ריה"ל ובעל המאור. הזכרנו קודם ששיטתם מתבססת על פרשנות  לסוגיית מולד זקן שבמסכת ראש השנה בתלמוד הבבלי. צריך לציין שכמעט כל הראשונים האחרים חלקו על פרשנותם. הנשיא רבי חסאן הדיין, רש"י, רבנו תם, הרמב"ם, הראב"ד, הר"ן  ורבים אחרים ביארו את הסוגיה בדרך שונה לחלוטין. על פי רוב הראשונים, אי אפשר להוציא מסוגיית מולד זקן מסקנה לגבי שאלת קו התאריך.

תליית המאורות

אז – על פי מה קובעים את קו התאריך?
כיוון מעניין הוא ניסיון לברר היכן הייתה 'תליית המאורות'. נסביר. היום בהלכה מתחיל כידוע מהלילה; לכן למשל כניסת שבת היא בשקיעה. נניח שאנחנו יודעים מה היה מיקום השמש ביחס לכדור הארץ בזמן שהיא נבראה. למשל – לפי שיטה אחת השמש נתלתה באמצע הכדור העליון. במצב כזה השמש מאירה על כל חצי הכדור העליון – °90 מעלות ממזרח ו- °90 מעלות ממערב לנקודת האמצע. כעת אנו יודעים היכן הייתה השקיעה הראשונה בעולם – בקצה המזרח. ואם כן היום מתחיל מקצה המזרח.
הבעיה היא, שמאוד מאוד לא ברור איפה בדיוק הייתה תליית המאורות. כאמור לפי שיטה אחת השמש 'נתלתה' מול אמצע הכדור העליון. אך יש גם מי שסובר שהיא נתלתה מול אמצע הכדור התחתון. לדעת אחרים היה זה בכלל מול תחלת המזרח. ויש גורסים – נכון – שהשמש נתלתה מול סוף המערב. ויש גם שיטות נוספות. מריבוי השיטות עולה בבירור שאין מסורת ברורה בשאלת תליית המאורות. בעיה נוספת היא שהשיטות האלו, כמו שיטת ריה"ל, בנויות על גבי הנחות אסטרונומיות וגיאוגרפיות שגויות, כמו שהסברנו קודם. חוץ מזה, אפשר לערער על התפיסה כולה; הרבה סבורים של'תליית המאורות' אין שום קשר לשאלת קו התאריך.

התעוררות השאלה באופן מעשי

במרוצת השנים שלאחר גילוי אמריקה עסקו מספר חכמים בודדים בסוגיית קו התאריך. אולם עדין לא היה מדובר בשאלה מעשית, וממילא לא היה צורך בגיבוש פתרון הלכתי מוסכם בעניין. רק כאשר התפתחו כלי השייט ויהודים החלו לחצות את האוקיינוס השקט כדבר שבשגרה, התעורר צורך מעשי בפתרון השאלה. מי שהעלה את הצורך הזה בתקופה המודרנית היה הרב חיים זליג סְלוֹנִימְסקי. בשנת תרל"ב (1872) הוא פרסם בשבועון היהודי 'המגיד' את הדברים הבאים:
"בימינו אלה אשר המסחר בכל הארצות וממלכות הגוים הלך וגדל למאד בים וביבשה, ואניות הקיטור לאלפים ולרבבות הולכות ומשוטטות על פני כל הימים ממזרח שמש עד מבואו, הנה לא ימלט עוד אשר אנשים סוחרים מאחינו בני ישראל העוברים את רוחב הים הגדול המפסיק בין אמעריקא לארץ אזיא, כי יבואו במבוכה גדולה בענין שמירת יום השבת, לפי שבין השוכנים על חוף הים מזה, והשוכנים בכל הארצות אשר בין החוף השני, נמצא הבדל יום אחד במנין ימות השבוע והחודש, והיום אשר כל תושבי אמעריקא יקראוהו דרך משל יום ב' בשבוע, הוא אצל תושבי אוֹיסטרַאליעֵן [כלומר אוסטרליה] ואֹסטְאִינְדִיעֵן [כלומר הודו המזרחית] יום ג' בשבוע"
בהמשך המאמר מתאר הרב סלונימסקי את הדילמה הבאה: סוחר יהודי יוצא בספינה מסן-פרנסיסקו למומבַּאי. הוא מגיע למומבי בזמן שבו נכנסת השבת בסן פרנסיסקו. אולם במומבי, השבת כבר יצאה! מה צריך אותו יהודי לעשות – לשמור שבת ביום ראשון של תושבי מומבי, או לנהוג בה כמו ביום חול כמו שאר היהודים במומבי, ו'לפספס' שבת אחת?
בעקבות מאמרו של הרב סלונימסקי, החל העולם ההלכתי לדון בשאלת קו התאריך, ותשובות שונות נכתבו. הרב סלונימסקי עצמו הציע פתרון משלו לשאלה. על פי הצעתו, יש לקבוע כ'מרכז' העולם את ירושלים במקום גריניץ', כך שקו התאריך הההלכתי יעבור 180° מעלות מזרחית, או מערבית, מירושלים. זה יוצא לא רחוק מקו התאריך הבינלאומי, אבל חוצה את היבשה באלסקה. הוא מסמיך את שיטתו על הפסוק "שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" (ויקרא פרק כג, ג). לפי הרב סלונימסקי הכוונה היא שצריך להתאים את זמן השבת בעולם לזמן השבת בארץ ישראל. אם קובעים את קו התאריך 180° מעלות, דהיינו 12 שעות, מירושלים, יוצא שבכל מקום בעולם השבת חופפת לפחות ב- 12 שעות לשבת בארץ ישראל. בנקודה שהיא כביכול המזרחית ביותר, השבת נכנסת 12 שעות לפני ארץ ישראל, ואם כן ב- 12 השעות האחרונות של השבת שם – תהיה חפיפה עם השבת בארץ ישראל. בנקודה המערבית ביותר, המאוחרת ב-12 שעות לארץ ישראל, תהיה חפיפה ב- 12 השעות הראשונות עם ארץ ישראל.
נכתבו תשובות נוספות. מוקדם יותר בפרק הוסבר ששיטת ריה"ל ובעל המאור מעוררות קשיים רבים, במיוחד לאחר שנתגלתה אמריקה. אף על פי כן הרב שפירא מצ'וֹרטקוֹב כתב שיש לנהוג על פי שיטתם הלכה למעשה, ולהעביר את קו התאריך °90 מעלות ממזרח לארץ ישראל. בואו ניזכר מהי משמעות הדבר. קו התאריך כביכול 'חותך' את כדור הארץ, והופך אותו למפה שטוחה. השטח שהיה סמוך לקו התאריך מצד מזרח קופץ לחלק המערבי של המפה. הוא הופך להיות בקצה 'מערב העולם' – מאוחר ב- 12 שעות מנקודת האמצע, וב- 24 שעות מקצה 'מזרח העולם'. כמו שאמרנו, אם מעבירים את קו התאריך °90 מעלות ממזרח לארץ ישראל הוא עובר באסיה, בפיליפינים, באינדונזיה ובאוסטרליה. לפי הרב שפירא עשרות אלפי יהודים היו צריכים לשנות את התאריך הנהוג אצלם.
דברי הרב שפירא עוררו התנגדות גדולה. הרב מוהליבר והרב נטנזון קראו בתוקף שאין לשנות את יום השבת בשום מקום. לדבריהם, בכל מקום שבו התיישבו יהודים יש 'חזקה' ליום השבת, ולא ניתן לשנות אותו מחמת הספק.
הפולמוס התמשך מספר שנים על גבי העיתונים היהודיים של התקופה. בסיכומו של דבר, שיטתו של הרב שפירא נדחתה. התושבים היהודים בכל הארצות במזרח הרחוק המשיכו לשמור את השבת כמקובל במקומם וכמו שהוחזקה, זאת אומרת שהם קיבלו את השבת מוקדם לארץ ישראל. אלו שחצו את האוקיינוס השקט בספינה, מנו לפי מספר הימים של המקום ממנו יצאו כל עוד היו בספינה. כאשר הגיעו למקום יישוב שבו מניין הימים היה שונה הם הצטרפו למניין של אותו המקום.
אבל הסיפור לא נגמר. כשישים שנה לאחר ששקע הפולמוס שעורר הרב סלונימסקי, קם אחד מגדולי הרבנים בארץ ישראל ופסק שיש לקבוע את קו התאריך על פי שיטת ריה"ל ובעל המאור. שמו של אותו חכם היה רבי אברהם ישעיה קרליץ – החזון-אי"ש.

שיטת החזון-אי"ש

החזון-אי"ש פרשׂ את שיטתו בחיבור מיוחד שהקדיש לנושא – 'קונטרס י"ח שעות'. בקונטרס הוא כותב כי שיטתם של בעל המאור וספר הכוזרי בסוגיית קו התאריך היא המחוורת ביותר. לדעתו, שיטתם בסוגיה איננה מבוססת על ההנחה שחצי הכדור התחתון כולו מכוסה מים, אלא על קבלה, כלומר על מסורת, שהייתה בידיהם. החזון-אי"ש פסק להלכה שיש להעביר את קו התאריך °90 מעלות ממזרח לירושלים, אבל בתוספת חידוש מהותי.
החזון-אי"ש הסכים עם דברי ה'יסוד עולם' שציטטנו קודם, אשר קבע שמעבר קו התאריך באמצע היבשה הוא בלתי אפשרי. לכן לדעת החזון-אי"ש קו התאריך מחלק את העולם ל'מזרח' ול'מערב' רק בים. מי שמפליג בים בספינה – משנה את יומו ברגע שהוא חוצה את קו התאריך. אפילו אם הוא נמצא באמצע שבת – הוא מפסיק אותה באמצע! וגם להפך – אם הוא חוצה את הקו ונכנס מיום חול ליום שבת – הריהו מחוייב לשמור את השבת ממהרגע שבו חצה את קו התאריך.
על היבשה – העניינים מתנהלים אחרת. כל עוד קיים רצף יבשתי בין היבשה שממערב לקו התאריך לבין שטח יבשתי שנמצא ממזרח לקו התאריך – היום לא משתנה. שטח היבשה שחורג ממזרח לקו התאריך 'נגרר' אחרי מזרח העולם. לדוגמה אוסטרליה. החלק המערבי שלה נמצא ממערב לקו התאריך. לכן אף על פי שרוב שטחה של אוסטרליה נמצא ממזרח לקו התאריך היא 'נגררת' אחרי החלק המערבי והיבשת כולה נוהגת כמזרח העולם.
לעומת זאת, איים ויבשות ממזרח לקו התאריך שהים מפריד ביניהם לבין מזרח העולם – שייכים למערב העולם. לפי זה יוצא שביבשה קו התאריך מתעקל לפי מתאר קו החוף של הקצה המזרחי של העולם. לדעת החזון-אי"ש זאת הייתה כוונת הראשונים כאשר אמרו שקו התאריך עובר 'בקצה המזרח'.
לפי החזון-אי"ש קו התאריך עובר כ- 200 קילומטרים מזרחית לעיר שַאנְגחַאי שנמצאת בחוף המזרחי של סין. אחד האיים שנמצאים ממזרח לקו, ולפיכך משתייך למערב העולם הוא – יפן.

בחזרה לפולמוס השבת ביפן

ביפן שסמוכה לאסיה חשבון הימים היה כמו במזרח העולם. השעון שם הקדים ב- 6 שעות ו- 40 דקות את השעון בארץ ישראל. אולם לדעת החזון-אי"ש יפן שייכת למערב העולם. ואם כן היא צריכה להיות מאוחרת ב- 17 שעות ו- 20 דקות לארץ ישראל. כפי שסופר בתחילת הפרק, על פי החשבון המקובל ביפן יום הכיפורים של שנת תש"ב (1941) חל ביום רביעי בשבוע. על פי החזון-אי"ש לעומת זאת, יום הכיפורים חל ביום שנחשב ביפן יום חמישי. היהודים בקובה שלחו טלגרמה דחופה אל גדולי ארץ ישראל, שבה התחננו שיפסקו בעבורם באיזה יום לצום את יום הכיפורים.
הרב הרצוג שהיה הרב הראשי לארץ ישראל, כינס בביתו אסיפה דחופה של גדולי רבני ארץ ישראל ביום ג' בתשרי, צום גדליה, על מנת להכריע בשאלה. החזון-אי"ש לא הגיע לאסיפה; במקומו הוא שלח את הרב פינקל, שהציג את שיטתו. בוועידה השתתף גם הרב טיקוצ'יסקי שסבר כמו הרב סלונימסקי, שיש לקבוע את קו התאריך °180 מעלות מירושלים. נכחו שם גם הרב דוד שפירא והרב הנקין אשר לשיטתם קו התאריך ההלכתי עובר כמעט בדיוק במקום שבו עובר קו התאריך הבינלאומי. דעת הרב איסר זלמן מלצר הייתה שלא קיים בכלל קו תאריך, ובכל מקום צריך להמשיך לשמור את השבת כפי שהוחזק שם. המשותף לדעת כולם היה שאין לשנות את היום ביפן, למעט דעת החזון-אי"ש כמובן.
הוועדה החליטה להשיב ליהודים ביפן לצום ביום רביעי. חלק מהרבנים באסיפה סברו שיש לצרף הוראה למחמירים – שיאכלו ביום חמישי 'פחות מכשיעור'. הכוונה היא שיאכלו מנות קטנות של מזון ויחכו פרק זמן מסוים בין מנה למנה, דבר שלא נחשב לאיסור לפי התורה אלא רק לפי חכמים  (לא מדוייק – עיין הערת תיקון בסוף). אבל – התעוררה בעיה.
מאז תחילתו של 'פולמוס השבת ביפן', החזון-אי"ש עמד בקשר ישיר עם תלמידי ישיבת מיר, שפנו אליו בשאלה כיצד לנהוג וקיבלו עליהם את פסיקתו. התברר שהוא הקדים ושלח בעצמו ליפן טלגרמה בזו הלשון:
'אחים יקרים, אכלו ביום הרביעי וצומו צום יום הכיפורים ביום החמישי ואל תחושו לשום דבר'
הרב טיקוצ'ינסקי אמר שבמצב שנוצר אין לשלוח טלגרמה המורה לצום ביום רביעי, מכיוון שברגע שיקבלו היהודים ביפן שתי הוראות סותרות, יהיו מהם שיחששו לשתי הדעות ויצומו יומיים, ויכנסו לסכנת נפשות. היו תומכים לדעתו, אולם לבסוף כן נשלחה טלגרמה – המורה לצום ביום רביעי, וביום חמישי – לאכול 'פחות מכשיעור'.
מה קרה בפועל ביפן?
רוב היהודים קיבלו את פסק ההלכה של אסיפת הרבנים בראשות הרב הרצוג, וצמו בימי רביעי. היו יחידים שצמו ביום חמישי – כפי שהורה החזון-אי"ש. והיו כאלו שצמו יומיים – חמישים שעות רצופות.

שיטת הרב מנחם מנחם מנדל כשר

הזכרנו קודם שהרבה מהחכמים בדורות האחרונים טענו שאסור לשנות את היום בשום מקום בעולם. בכל מקום – צריך להמשיך לנהוג כפי ש'הוחזק' שם. השיטה הזו טעונה הסבר. מה ההיגיון בכך? הרי לכאורה קו התאריך לפי התורה קבוע עוד מבריאת העולם, ואם כן, אם קבעו במקום מסויים שבת לא כמו שצריך, הרי ה'חזקה' מבוססת על טעות, ואין לה שום תוקף. מי שביאר וביסס את השיטה הזאת היה הרב מנחם מנדל כשר.
לפני שנדבר על השיטה, נאמר כמה מילים על האיש. הרב כשר, שהיה מחסידי גור, היה תלמיד חכם גדול שחי במאה ה- 20. הוא חיבר עשרות ספרים בנושאים תורניים שונים, וזכה בפרס ישראל לספרות תורנית בשנת 1963. אחד מהנושאים שבהם עסק במרץ רב היה קו התאריך. הוא חיבר ספר גדול ומקיף בשם 'קו התאריך הישראלי'. המקור העיקרי שעליו התבססתי בהכנת הפרק הוא ספרו של הרב כשר, שממש לא מש מידי.
לדעת הרב כשר לא קיים כלל קו תאריך לפי התורה. לדבריו אם היה קיים קו כזה הוא היה מוזכר במפורש בתלמוד. אבל אם אין קו תאריך – על פי מה נקבע התאריך בכל מקום?
בעניין שמירת שבת יש לשאול שאלה עקרונית – האם חיוב שמירת שבת הוא חיוב התלוי במקום או באדם. נסביר. הזכרנו קודם, שלשיטת החזון-אי"ש, מי שחוצה בספינה את קו התאריך משנה את יומו. אפילו אם הוא נמצא בשבת – הוא מפסיק אותה באמצע. לפי זה ברור שחיוב השבת תלוי במקום. אדם שנמצא או נכנס במקום שבו חלה שבת – מחוייב לשמור אותה.
אולם ישנה גם אפשרות אחרת. הראשון שהצביע עליה היה כנראה הרדב"ז, רבי דוד בן זִמְרַא שפעל במאה ה-15 ובמאה ה- 16. הרדב"ז מזכיר סוגיה ממסכת שבת בתלמוד הבבלי. הסוגיה שם דנה באדם שהיה הולך בדרך רחוקה ממקום יישוב ואיבד את חשבון הימים. במצב כזה – איך ומתי הוא ישמור שבת? הפתרון בסוגיה הוא 'מונה שישה ומשמר שביעי'. כלומר שאותו אדם יספור שישה ימים – ואת היום השביעי ישמור כיום שבת.
ממקור זה וממקורות אחרים לומד הרב כשר שחיוב השבת בעיקרו תלוי באדם ולא במקום. אם השבת הייתה תלויה רק במקום – לא היה היגיון לדין שמופיע בגמרא. מה הטעם לשמור שבת סתם ביום לא ידוע? כנראה שיש להסיק מהסוגיה שיש חיוב על כל אדם מישראל לשבות ביום השביעי שלאחר כל שישה ימי מלאכה. בשפה ההלכתית חיוב כזה נקרא 'חיוב גברא' – חיוב שהמוקד שלו הוא האדם. הרב כשר בעקבות פוסקים שקדמו לו, כמו רבי אליהו העכים והרב משה חיים רימני, מרחיב את השימוש בכלל 'מונה שישה ומשמר שביעי' לעניין סוגיית קו התאריך.
דעת הרב כשר היא כזאת: אדם שיוצא בספינה למסע סביב כדור הארץ שומר את השבת על פי המניין הפרטי שלו, בלי להתחשב בכלל במיקום שלו. למשל אם הוא יצא לדרך ביום רביעי, בשקיעה הראשונה שיראה, יתחיל יום חמישי, בשקיעה השניה, יתחיל יום שישי, ובשקיעה השלישית – יתחיל יום שבת. כל עוד אותו אדם נמצא בספינה, אפילו אם הוא הקיף את העולם כולו – הוא מונה את הימים רק על פי השקיעות שהוא רואה. כשהוא ירד ליבשה – הוא יצטרף למניין הימים של אנשי המקום.
וביבשה? ביבשה, מבריאת העולם עד מעמד הר סיני, בכלל לא היה תאריך לשבת. לאחר שעם ישראל קיבלו את התורה, נקבעה השבת בארץ ישראל. כשיצאו היהודים לגלות, השבת 'התפשטה' יחד איתם למקומות נוספים.
בואו נחשוב מה קרה ליהודים שגלו למזרח. במהלך המסע שלהם מזרחה – הימים שלהם 'התקצרו'. בכל סוף יום הם ניצבו בנקודה מזרחית יותר לנקודה ממנה הם יצאו. כתוצאה מכך השקיעה שהם ראו – הייתה מוקדמת מזמן השקיעה בנקודת המוצא. ככה יצא באופן טבעי שהשבת של הנודדים למזרח הקדימה את השבת של ארץ ישראל.
אצל הגולים לארצות המערב קרה תהליך בכיוון ההפוך. בזמן שנדדו למערב הימים שלהם 'התארכו'. בכל סוף יום הם ניצבו בנקודה מערבית יותר לנקודה שממנה הם יצאו. בכל יום ויום השקיעה שראו הייתה מאוחרת ביחס לשקיעה בנקודת המוצא. כך קרה שהשבת של היוצאים מארץ ישראל לארצות המערב התאחרה ביחס לשבת של ארץ ישראל. בכל מקום השבת נקבעה לפי היהודים שהגיעו לשם. התוצאה: במזרח העולם השבת מקדימה לארץ ישראל, ובמערב העולם – מאוחרת לה.
כשנתגלתה אמריקה הגיעו אליה ממזרח למערב. וגם כאן – במהלך ההפלגה הימים 'התארכו' והתאחרו. כתוצאה מכך יבשת אמריקה הסתפחה ל'מערב העולם', והשבת שם – מאוחרת לארץ ישראל. כאשר הקיפו לראשונה את העולם, ובני המערב נפגשו בבני המזרח 'נולד' באופן טבעי קו התאריך. לפי זה יוצא כמובן שלא צריך לשנות את השבת בשום מקום. לשיטת הרב כשר, קו התאריך הבינלאומי הוא גם הקו הקובע בפועל בהלכה.

המצב כיום

מה נפסק להלכה? עד היום אין הסכמה כוללת בעולם התורה. בפועל, כמעט כל היהודים בעולם שומרים שבתות וחגים על פי לוח השנה המקובל במדינתם, כלומר על קו התאריך הבינלאומי. כאמור, לפי שיטת הרב כשר זה גם בדיוק מה שצריך להיות.
אנחנו לקראת סיום. הזכרנו שלסוגיית קו התאריך יש השלכות רבות על מצוות התלויות בתאריך כמו ספירת העומר, ברית מילה ועוד. יש הרבה שו"תים, כלומר שאלות ותשובות, בנושא. חלק מהשאלות משעשעות מאוד. למשל – האם מותר 'להבריז' משבת או מיום כיפור על ידי מעבר ממערב העולם למזרח העולם? שאלה מעניינת נוספת שקשורה לסוגיה היא השאלה איך שומרים שבתות וחגים בקטבים או בחלל. יש אפילו מי ששואל האם יהודי שאצלו יום חול יכול להיחשב גוי של שבת של יהודי שאצלו יום שבת. לא נוכל להרחיב כאן יותר. מי שמעוניין – צירפתי הפניות למקורות שעוסקים בשאלות האלה בפוסט של הפרק באתר – Jewstory.net.
הפודקאסט הזה הפך מחזון למציאות בזכות העזרה שקיבלתי מהרבה אנשים. אני רוצה לומר תודה לאחותי יעל, שעיצבה את הלוגו הנהדר של התכנית. תודה גם לחגי עמנואל ולאבא שלי, זאב שטאל, שעמלו להגיה ולשפר את הפרק הזה. ועוד תודה לאיתן סיאני, שנתן את השם לתכנית, על העידוד והדחיפה במשך הדרך.
המון תודה לנאור כרמי מלהקת 'הלב והמעיין' שנתן לי רשות להשתמש ב'ניגון ריקוד' שלהם כפתיחה וכסיום לפודקאסט. כן – זה הניגון שאנחנו שומעים עכשיו.
זהו. נשתמע בעזרת ה' בעוד שלושה שבועות.

——————–

הערת תיקון: בפסקה הזאת יש טעות, תודה לחגי כהן שהעיר עליה. להלן ציטוט של הערתו:
כתבת: "חלק מהרבנים באסיפה סברו שיש לצרף הוראה למחמירים – שיאכלו ביום חמישי 'פחות מכשיעור'. הכוונה היא שיאכלו מנות קטנות של מזון ויחכו פרק זמן מסוים בין מנה למנה, דבר שלא נחשב לאיסור לפי התורה אלא רק לפי חכמים." אני חושב שכדאי לדייק יותר: זהו איסור תורה גמור (חצי שיעור), אלא שאין עליו חיוב כרת. כלומר זהו איסור תורה "קל" יותר.

 

12 תגובות

דלגו לטופס התגובה

  1. אליהו הלמן

    כל הכבוד על הסיכום הנפלא.

  2. Eli Vingot

    נהניתי מאוד מהפודקאסט.
    כחובב פודקאסטים אני יכול לומר שהפודקאסט שלך הוא מהרמה הגבוהה ביותר.
    כחובב הסטוריה ויהדות שכבר קרא הרבה על הנושאים שאתה מכסה אני מודה שתרמתי לי רבות.

    רואים שאתה משקיע גם באיסוף החומר, גם באיכות ההקלטה וגם בעריכה.

    רציתי לומר לך ישר כח, המשך כך!

    1. איתמר שטאל

      שלום אלי,
      תודה לך על שפע השבחים שהרעפת על התכנית! באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר ;-)

  3. גולש אקראי

    אהלן,
    תודה על ההנאה הצרופה.

    בפרק אתה מציין שהשבת מתאחרת או מקדימה באופן טבעי עם ההפלגה וכו', ושעל אדם לספור את שקיעות השמש.
    התפיסה הזו טובה כאשר מהירות המסע נמוכה יותר מפי 2 ממהירות סיבוב כדור הארץ.
    טייסי "הציפור השחורה" טסו במתארים שבהם נצפו מספר שקיעות וזריחות באותה הטיסה…

  4. שלמה

    כמכור ותיק לפודקאסטים, חיכיתי הרבה להופעת פודקאסט שכזה, והפרק הראשון פשוט 'תפור' על מה שרציתי.. חזק ואמץ.

    ולעצם הנושא, הפרק – כפי שציינת בהגינות – בנוי על ספר שבעצם מהווה צד בויכוח, דעתו של החזו"א מובאת כמעט אך ורק כשיטה בלתי מתקבלת, לדעתי זה לפחות מצריך התייחסות לנושא המסורה ודרך פסיקת ההלכה במשך הדורות, לא נראה לי שהחזו"א התרגש מכך שהראשונים לא הכירו את המדע של היום, כי לפי"ז נצטרך לשנות כמה וכמה הלכות שאינם 'מדעיים' – בקיצור זה עניין פילוסופי השקפתי – חוץ מעצם הוויכוח על דעת הראשונים וכו'.

    תודה לך על הפודקאסט הזה, תבורך משמים

    1. איתמר שטאל

      שלמה – תודה!

      אתה צודק שיש עוד הרבה מה להרחיב על השיטות השונות. זה לא נכנס לפרק פשוט כי לא היה מקום… ספיציפית לעניין שהעלית – כפי שצויין בפרק, החזון אי"ש סבר ששיטת הראשונים הקובעת את קו התאריך 90 מעלות ממזרח לירושלים איננה מבוססת על ידע גיאוגרפי שהתישן אלא על קבלה שהייתה בידיהם. העניין מפורט ב'קונטרס י"ח שעות' שלו, וכן בתכתובות שלו – אותן ניתן למצוא בשער העשירי של ספרו של הרב כשר, אשר מוקדש לשיטתו של החזון אי"ש.

  5. חתול

    פודקאסט מרתק, אני תמיד שמח לגלות עוד פודקאסטים מוצלחים.
    לא הבנתי מה היה לפני ההחלטה על קו התאריך, האם הוא רק קבע את היום שהיה מקובל או שהיו מדינות שעברו תאריך?

    ובאתי גם להעיר על חצי שיעור אבל כבר ראיתי שזה תוקן.

    1. איתמר שטאל

      תודה רבה 'חתול'!

      לשאלתך – אתה מתכווין לקו התאריך הבינלאומי? אם כן –
      בגדול התשובה היא ש'בכנס קו התאריך הבינלאומי' ב- 1884, לא נקבע כלל תוואי מדוייק של הקו. הייתה החלטה עקרונית שהקו יעבור 180 מעלות מגריניץ', וזהו. תוואי הקו שהתגבש בשנים שלאחר מכן הוא תוצאה של הסכמים מקומיים בין ספינות המסחר של המדינות הימיות העיקריות באזור. נעשו התאמות ושינויים של הקו מספר פעמים במרוצת השנים. הסבר מפורט בנושא כאן.

  6. חגי כהן

    המאמר יפה מאוד. מקיף הרבה, בהיר וקליט.
    מחכים להמשך.

    הערה עניינית אחת.
    כתבת: "חלק מהרבנים באסיפה סברו שיש לצרף הוראה למחמירים – שיאכלו ביום חמישי 'פחות מכשיעור'. הכוונה היא שיאכלו מנות קטנות של מזון ויחכו פרק זמן מסוים בין מנה למנה, דבר שלא נחשב לאיסור לפי התורה אלא רק לפי חכמים."

    אני חושב שכדאי לדייק יותר: זהו איסור תורה גמור (חצי שיעור), אלא שאין עליו חיוב כרת. כלומר זהו איסור תורה "קל" יותר.

    1. איתמר שטאל

      אתה צודק, זאת אכן טעות. הוספתי הערת תיקון. תודה!

  7. מאיר דורפמן

    קראתי הרבה מאמרים בנושא קו התאריך, אבל אף פעם לא קראתי מאמר כל כך ברור, שמפשט ומנגיש את הנושא לכל, סוקר כל כך הרבה ביריעה כה קצרה. בהצלחה במיזם החדש.

    1. איתמר שטאל

      מאיר – תודה רבה!

השאר תגובה